המנגנונים המשותפים לאוטיזם ולפוסט טראומה
מחקר שנערך במחלקה לפסיכולוגיה מגלה כי אנשים על הקשת האוטיסטית ונשים במיוחד, פגיעים יותר לפוסט טראומה
אוטיזם והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) הם שתי תסמונות שנחקרו רבות בתחום בריאות הנפש, ופגיעותם של אנשים המשתייכים לשתי הקבוצות מוכרת היטב. אולם עד לאחרונה, הקשר בין אוטיזם ובין PTSD כמעט שלא נחקר. פרופ' דני חורש, שמחקריו עוסקים ב-PTSD, ופרופ' עפר גולן שחוקר את תחום האוטיזם, הכירו זה את זה ממסדרונות המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, אך לא ביצעו מחקר משותף עד שקרה מה שקורה ברקע של מחקרים חשובים רבים בתחום: הקולות שעלו מהשטח החזירו את החוקרים לספרות התיאורטית והציפו שאלות חדשות.
דיווחים של מטופלים בקליניקה וכן של מטפלים שעובדים עם אנשים מהספקטרום האוטיסטי על אירועים כמו דחייה חברתית ולעג, שעשויים להישמע טריוויאליים גם אם לא נעימים, הותירו רושם של חוויה חיה ותגובה רגשית חזקה, גם לאחר שנים. "זה גרם לנו להיפגש," מספרים פרופ' חורש ופרופ' גולן. "אחד הדברים שסיקרנו אותנו הוא שבמחקר על טראומה, כמעט שאין התייחסות לאוכלוסיות עם שונות נוירולוגית, אין כמעט מחקר על אנשים עם פגיעות נוירו-ביולוגית או נפשית מוקדמת.
זה עוול היסטורי, מדעי וקליני שלא מסתכלים מה קורה לקבוצות ייחודיות אלה בחברה. האם אנשים עם אוטיזם פגיעים יותר לטראומה? האם PTSD אצלם שונה? כל דבר שגילינו היה בשבילנו מאוד פוקח עיניים."
בשלב ראשון היה צורך לאפיין מנגנונים משותפים פוטנציאלית לאנשים משתי הקבוצות - PTSD ואוטיזם - ולראות אילו תפקידים הם ממלאים. במחקר שהחל לפני חמש שנים, ונערך בשיתוף הדוקטורנטית נירית חרובי למדן, פרופ' נתי לאור מהמרכז לטיפול וחקר באוטיזם, וצוות של מסטרנטיות ועוזרי מחקר, אכן נמצאו מנגנונים משותפים לשתי האוכלוסיות.
לפני שהחל המחקר, כבר היה ידוע שלאנשים עם אוטיזם ולאנשים עם PTSD יש כמה מאפיינים משותפים: פגיעה בקוגניציה החברתית, נטייה לקושי בוויסות רגשות, שונות ברגישות חושית, וביטויים של כעס ותוקפנות. שני מאפיינים משותפים וחשובים נוספים הם רומינציה ובעיה בעיבוד הזיכרון האוטוביוגרפי. נטייה לרומיניציה היא שקיעה במחשבות חוזרות ומעגליות, מעין "העלאת גירה" מנטלית. רומינציה עשויה להיות חיובית, אז היא מוגדרת כהתבוננות, תהליך רפלקטיבי בונה, אך ברומינציה שלילית, האדם תקוע במחשבות כמו "למה עשיתי מה שעשיתי?" או "אני אשם בטראומה." לגבי זיכרון אוטוביוגרפי, ידוע שעיבוד וקידוד זיכרון של אירועים אצל אנשים עם אוטיזם הוא שונה, וכן ידוע שבשתי ההפרעות יש בעיות בעיבוד הזיכרון. מיפוי המנגנונים המשותפים לאוטיזם ול-PTSD הופיע במאמר תיאורטי שהתפרסם בתחילתו של מסעם המחקרי המשותף של חורש וגולן.
לכל המידע על לימודי מדעי המוח עם פסיכולוגיה באונ' בר-אילן>>>
יותר פוסט טראומה באוכלוסייה על הקשת האוטיסטית
בהמשך, לאור העדויות מהקליניקה והידע הקיים, החוקרים בנו מעין תוכנית חומש מחקרית. "בהתחלה בחנו את השאלה בראייה רצפית, כלומר עם אנשים מהאוכלוסייה הכללית עם תכונות אוטיסטיות ולא עם אנשים עם אבחנה קלינית של אוטיזם," הם מספרים. "מדובר במאפיינם שונים כמו קשיי תקשורת חברתית, צורך בקביעות והיצמדות לשגרה, וקושי להתמודד עם שינויים.
באוכלוסייה הכללית אפשר לראות התפלגות רחבה של התכונות האלה, מרמות נמוכות לגבוהות יחסית." מחקרים מצאו, למשל, שיש רמות גבוהות יותר של התכונות האלה בקרב אנשים שלומדים מדעים מדויקים לעומת אנשים מתחומי מדעי החברה.
צוות המחקר בדק סטודנטיות וסטודנטים מכמה פקולטות ומדד את רמת התכונות האוטיסטיות ואת רמת ה-PTSD כדי לראות אם קיים ביניהן קשר סטטיסטי. "זה היה נייר הלקמוס הראשון שלנו. מצאנו קשר חזק," מספרים החוקרים. "שיעור האנשים עם PTSD היה גבוה פי שלושה אצל אנשים עם רמה גבוהה של תכונות אוטיסטיות לעומת אנשים עם רמה נמוכה. זהו קשר מובהק, והוא נתן לנו סיבה לחשוב שיש דברים בגו - יש משהו בתכונות האוטיסטיות שמגביר את הפגיעות לפוסט טראומה באוכלוסייה הכללית," מספרים חורש וגולן.
בשלב זה של המחקר נמצא גם שאצל אנשים שהיו להם תכונות אוטיסטיות גבוהות, הרכב תסמיני ה-PTSD היה שונה. זה התבטא בדומיננטיות גבוהה יחסית של קבוצת תסמינים שנקראת "עוררות יתר" ומתבטאת ברגישות גבוהה ובדריכות רבה. בניסיון למצוא לכך הסבר, החוקרים התייחסו לכך שאחד ממאפייני האוטיזם הוא רגישות יתר חושית, העשויה להפוך את האנשים על הספקטרום לפגיעים יותר. במצבי טראומה עלולה להיות לעוררות היתר השפעה שלילית מאוד, כי אנשים עם אוטיזם ממילא נוטים לחוש רגישות מוגברת כלפי גירויים חיצוניים.
ממצא נוסף, שעלה כבר בשלב המחקר באוכלוסייה הכללית, הוא ההבדל בין גברים ובין נשים: הקשר בין אשכול תסמיני העוררות הפוסט-טראומטית לבין מאפיינים אוטיסטיים היה חזק יותר אצל נשים.
נשים עם אוטיזם נפגעות יותר
השלב הבא התמקד כבר בגרעין המרכזי של המחקר: התבוננות בקבוצה קלינית המאובחנת בספקטרום האוטיסטי והשוואתה לקבוצה נוירו-טיפיקלית, כלומר – מהאוכלוסייה הכללית, ללא שונות נוירולוגית. למשתתפים בספקטרום האוטיסטי היו יכולות קוגניטיביות ושפתיות תואמות לגילם, מה שהוגדר פעם "בתפקוד גבוה".
הממצאים השתחזרו, ואף ביתר שאת: הבדלי ה-PTSD בין אנשים בספקטרום לבין אנשים שאינם בספקטרום היו ברורים מאוד - 32% לעומת 4% (בהתאמה). "ניסינו לבחון מהם הטריגרים שעוררו את הטראומה, ובעצם הרחבנו את ההתבוננות מעבר לטריגרים הקלאסיים כמו מלחמה, טרור, פגיעה פיזית ומינית, לטריגרים חברתיים כמו חרמות, לעג, בריונות ובריונות סייבר," מספר פרופ' חורש. "ראינו שאצל אנשים בספקטרום, הטריגרים החברתיים הם אלה שהכי התקשרו ל-PTSD, בעוד שאצל הנוירו-טיפקלים היו אלה הטריגרים הקלאסיים."
ממצא נוסף בשלב זה היה שאצל נשים בספקטרום האוטיסטי, הבדלי ה-PTSD בין שתי הקבוצות היו גדולים יותר. "הפגיעות המוגברת הייתה של נשים, למרות שאוטיזם נפוץ יותר אצל גברים," אומר פרופ' גולן. "המחקר שלנו מעלה שהמועדות של נשים בספקטרום לחוות פגיעה חברתית הייתה גבוהה. הן חשופות יותר לפגיעה, והמצוקה שלהן עלולה להיות רבה יותר, בהשוואה לגברים, אם הן ייחשפו לפגיעה."
בשלב השלישי של הפרויקט המחקרי, החוקרים חזרו למאמר התאורטי ההתחלתי, שבו הציעו מנגנונים משותפים לאנשים עם PTSD ולאנשים עם אוטיזם - רומינציה, ויסות רגשי, כעס ותוקפנות, זיכרון אוטוביוגרפי, בעיות בקוגניציה החברתית, וויסות חושי. המטרה הייתה לנתח את המנגנונים אחד-אחד ולנסות להסביר מדוע אנשים עם אוטיזם פגיעים יותר לטראומה.
מאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Autism, פרי השלב הזה במחקר, הציג את מנגנון הרומינציה. נבדק האם רמות רומניציה גבוהות מסבירות את הקשר בין אוטיזם ובין PTSD. במילים אחרות: האם רומינציה היא דלק המניע את המצוקה. אכן נמצא שרומינציה מסוג brooding ("דגירה"), הידועה מחקרית כמחוללת דיכאון ונפוצה יותר אצל אנשים עם אוטיזם, מסבירה מדוע אדם עם אוטיזם עלול יותר לסבול מ-PTSD.
עד כה, השתמשו החוקרים במגוון שאלוני דיווח עצמי מתוקפים, וגם בכמה מטלות מעבדה לבחינת זיכרון אוטוביוגרפי וקוגניציה חברתית. השנה יחל צוות המחקר גם בהעברת ראיונות עומק לאנשים המאובחנים הן עם PTSD והן עם אוטיזם, כדי להבין את החוויה הסובייקטיבית שלהם סביב טראומה. לנוכח אופי המחקר, ניתן להבין שהאנשים על הספקטרום האוטיסטי שהשתתפו בו הם בעלי יכולות קוגניטיביות תקינות.
אולם, לפחות 50% מאוכלוסיית האנשים עם אוטיזם מאובחנים כבעלי מוגבלות שכלית ולחלקם אף יש יכולת ורבלית מינימלית. דווקא עבורם בחינת הנושא של PTSD במחקרי המשך עשוי להיות רלוונטי מאוד.
צמא גדול לטיפול מותאם
עבודתם של פרופ' גולן, פרופ' חורש ושותפיהם נמשכת כבר חמש שנים, ועד כה הניבה ארבעה מאמרים, והחמישי בדרך. לפני שנה וחצי הם התחברו לעמותה לילדים בסיכון, שמטפלת באוכלוסיות אוטיזם ו-PTSD, בנפרד. כעת העמותה, שמוביל מקצועית פרופ' נתי לאור, תהיה שותפה בהבנה טובה יותר של הקשר בין שתי ההפרעות.
"מאז שהתחלנו יש פריחה מסוימת בתחום בעולם," מספרים החוקרים. "יש צוותים בקנדה, ארה"ב ואירופה, שבוחנים את הקשר בין אוטיזם ו-PTSD מכל מיני זוויות. מה שמאוד חסר זה התרגום לפרקטיקה טיפולית, שכרגיל בפסיכולוגיה מגיע אחרון. קשה למצוא ראיות ליעילות טיפולית באוכלוסייה של אוטיזם עם טראומה. 30% מהאנשים עם אוטיזם שהשתתפו במחקר הם עם PTSD. PTSD היא הפרעה שיכולה להופיע במגוון עצום של דרכים, יש האומרים כמה מאות אלפים, ולכן חשוב להבין את ההטרוגניות הגדולה של האוכלוסיות הסובלות מטראומה.
עוד בעיה היא שמטפלים נוטים רבים לייחס את תסמיני ה-PTSD לאוטיזם עצמו ולמעשה מתעלמים מהבעיות הייחודיות שעמן מתמודד אדם עם אוטיזם שחווה טראומה.
"מאז שהתחלנו לפרסם את המאמרים, קיבלנו מכתבים מאנשים עם אוטיזם ומבני משפחותיהם, בארץ ובחו"ל. הם כותבים, 'סוף סוף מישהו מכיר בקיום של PTSD בקרב אנשים עם אוטיזם, לא יודעים איך לטפל בזה, תמליצו לנו מי יכול לטפל. בארצות הברית יש רק מרכז אחד שמטפל בזה, למיטב ידיעתנו. נראה שהנושא נוגע מאוד באנשים בספקטרום. זה מאוד מחזק אותנו לקראת המשך המחקר בתחום חשוב זה.