כנות בחדר הטיפולים
חשיפה עצמית של מטפלים בטיפול פסיכולוגי: מתי ואיך היא עשויה לתרום לטיפול?
האם חשיפה עצמית של מטפלים בטיפול פסיכולוגי תורמת לטיפול ולמטופל? התשובה היא כן, אך תלוי עם מי ומתי.
תיאוריות עכשוויות בשדה הפסיכותרפיה מתייחסות לחשיפה עצמית של מטפל כאל חלק בלתי נפרד מהמפגש הטיפולי. בעוד שמחקרים קודמים בנושא הצביעו על כך שלחשיפה עצמית של מטפל עשויה להיות השפעה חיובית על מהלך הטיפול, המשתנים הקונטקסטואליים העשויים להשפיע על יעילותה של החשיפה לא נבדקו עד כה. מחקרה של טל אלפי-יוגב (בהנחיית ד"ר דנה אציל-סלונים ופרופ' אילנית חסון) בחן עבור אילו מטופלים ומתי במהלך הטיפול חשיפה עצמית של מטפל עשויה להוביל לתוצאות טיפול טובות יותר.
המחקר התקיים במסגרת הקליניקה לשירות הקהילה של המחלקה לפסיכולוגיה בבר-אילן, והשתתפו בו 68 מטופלים ומטופלות ו-47 מטפלים ומטפלות, שמילאו שאלונים כחלק מהטיפול: שאלון ויסות עצמי (כלומר עד כמה האדם מצליח להשפיע על הרגשות שהוא חווה, מתי הוא חווה אותם וכיצד הוא חווה ומבטא אותם), שכל מטופל או מטופלת מילאו בתחילת הטיפול; שאלון חשיפה עצמית שמולא בסיום כל פגישה, ובו המטפל או המטפלת דיווחו על מידת החשיפה שלהם במהלך הפגישה; ושאלוני תפקוד ותסמינים המעידים על מידת מצוקתם שהמטופלים מילאו בתחילת כל פגישה בנוגע לשבוע שחלף.
תוצאות המחקר מראות שכאשר המטופלים חווים עוצמות מתח נפשי גבוהות בתחילת הפגישה, חשיפה עצמית של המטפלים אפשרה שיפור גדול יותר בתסמיני המטופלים. נוסף על כך התוצאות הצביעו על כך שחשיפה עצמית של המטפלים הייתה יעילה יותר עבור מטופלים עם יכולות ויסות עצמי טובות.
ממצאי המחקר מחזקים את החשיבות של התאמה אישית של התערבויות טיפוליות למטופלים ספציפיים בזמן ספציפי.