כיצד משפיעה הפעילות האנושית על מגוון בעלי החיים

השפעות אנושיות על הסביבה מאיימות על המגוון הביולוגי. מחקר חדש מצביע על כך שבעלי חיים חברתיים פגיעים במיוחד מאחר שהשינויים בבתי הגידול שלהם משפיעים על הארגון החברתי. מחקר בהובלת פרופ' לי קורן מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן מצא שינויים בסיפור החיים של הזנבן הערבי, ציפור מדבר חברתית ושיתופית. 

הסביבה הטבעית מצויה תחת איום מתמיד של שינוי בתי גידול, קיטועם והקטנתם על ידי פעילות אנושית. זאת אחת מהסיבות המרכזיות לצמצום במגוון הביולוגי ולהכחדת מינים. פגיעותם של בעלי חיים חברתיים מהשינויים כפולה: ישירות דרך השפעת אובדן בית הגידול על הפרט, ובעקיפין דרך שינוי היסטוריית החיים, המבנים החברתיים ודפוסי התנהגות. בין בעלי החיים החברתיים, אלה שמשתפים פעולה לצרכי רבייה, כמו הזנבן הערבי, פגיעים במיוחד לשינויים הסביבתיים בשל הקשר ההדוק בין מאפייני בית הגידול ובין צורת ההתארגנות החברתית.

קיימים מחקרים המראים כיצד הפרת בית הגידול משפיעה לרעה על הדמוגרפיה של מינים שיתופיים, אך חסרים מחקרים אמפיריים שמדגימים כיצד מושפעת החברתיות עצמה של מינים כאלה. המחקר על הזנבנים מגשר על פער הידע. אלכס אלמן, דוקטורנט של פרופ' קורן, ניתח את השפעת בית הגידול על הכשירות ומאפייני סיפור החיים של זנבנים ערביים. הזנבנים חיים בקבוצות שמונות 20-2 פרטים. מבנה הקבוצה כרוך באופן ישיר בסיפור החיים של הפרטים המרכיבים אותה: זוג דומיננטי, שמתרבה עד ארבע פעמים בשנה עם עד ארבע ביצים בכל תטולה, וצאצאיהם. הצאצאים חיים בקבוצה 3-1 שנים, שבמהלכן הם מסייעים להוריהם להאכיל את הגוזלים הצעירים. בהמשך הבוגרים והבוגרות הצעירים רוכשים מעמד חברתי בקבוצה, עוזבים אותה או מתים. המעמד החברתי נקבע על פי גיל הפרט, ונפרד לזכרים ולנקבות. הפרטים שעוזבים הם בעיקר נקבות, והם עשויים לפרוש כקבוצה או כיחידים, להצטרף לקבוצה קיימת, לייסד קבוצה חדשה או להמשיך כבודדים.

הזנבנים בקבוצה מטובעים, וצבעי הטבעות השונים עוזרים בזיהוי הפרטים. האוכלוסייה, שנמצאת במעקב החל משנת 1971, חיה בשמורת שיזף בערבה, הגובלת בארבעה מושבים חקלאיים שמשפיעים על סביבת המחיה של המינים המתקיימים בה. ההפרות העיקריות שמתחוללות בעקבות התרחבות המושבים הן צמצום השטח הטבעי והוספת משאבים כגון מים ואוכל המפתים אליהם בעלי חיים. החוקרים השתמשו בנתונים שנאספו במהלך שש שנים על הרבייה והמעמד החברתי של הזנבנים, והוסיפו לנתוני היסטוריית החיים מידע על מיקום גיאוגרפי של הפרטים וקבוצות החברתיות וכן תכונות פיזיות של האזורים, שנאספו בעזרת חישה מרחוק.

ממצאי המחקר מראים שבית הגידול קשור לכשירות הפרטים וששטחי חקלאות מאיצים מאפיינים שונים בסיפור החיים של הציפור, ביניהם הגיל שבו נרכשת הדומיננטיות ודפוסי עזיבת הקבוצה. אף על פי שלהפרות יש השפעה חיובית על אירועי רבייה ועל מספר הגוזלים, מספרים אלה לא באו לידי ביטוי בהצטרפות של חברים חדשים לקבוצות בשל השיעורים הנמוכים של שרידות זנבנים מתבגרים ובוגרים. לעזיבה המוקדמת את הבית יש כנראה השפעה שלילית על שרידות האחים הצעירים. פרטים שחיים בבתי הגידול האלה השיגו מעמד דומיננטי בגיל צעיר יותר בהשוואה לפרטים שחיים בבית גידול טבעי; זכרים מבתי גידול מוּפָרִים עזבו את קבוצות המוצא שלהם מוקדם יותר בהשוואה למקביליהם מבתי גידול טבעיים. הן רכישת הדומיננטיות והן עזיבת קבוצת המוצא הן מרכיבי מפתח בארגון החברתי של מינים שיתופיים. השלב המוקדם שבו אירועים אלה מתרחשים הוא בשורה רעה לשרידותם של הזנבנים שזקוקים לעוזרים רבים לטיפול בצאצאים. לבסוף, קבוצת המחקר משערת גם שבתי גידול מופרים, בעיקר בתנאים סביבתיים קיצוניים כמו אלה השוררים בערבה, עלולים להפוך למלכודת אקולוגית מאחר שהם מושכים אליהם פרטים בשל הזדמנויות הרבייה, אך למעשה הישרדות הפרטים בהם נמוכה.

מחברי המחקר – פרופ' לי קורן והדוקטורנט אלחנדרו אלמן מאוניברסיטת בר-אילן, ד״ר עודד קינן מאוניברסיטת בן גוריון ומו"פ ערבה, אנריקה קסאס ומנואל ארבלו מאוניברסיטת דה לה לגונה באיים הכנריים בספרד - מציינים שמחקרם מדגים כיצד שינויים בבית הגידול משפיעים באופן עמוק על מינים חברתיים, לא רק על ידי פגיעה בהתאמתם לתנאים הסביבתיים אלא גם בהיבטים של ארגון חברתי, העלולים להגביר את ההשפעות השליליות. מחקר זה הוא הראשון ששילב בין השפעות בית הגידול הן על כשירות הפרט והן על החברתיות. הוא פותח דלת לשאלות חדשות על האבולוציה של התנהגות חברתית שיתופית ועל התאמתם של מינים חברתיים לשינויים סביבתיים. החוקרים ממליצים שתוכניות לשימור מינים חברתיים יתחשבו בדמוגרפיה והדינמיקה החברתית של בעלי חיים אלה כדי להבין טוב יותר סיבות אפשריות לצמצום האוכלוסייה.