איך לגרום לאזרחים לציית גם ללא איום בעונש

פרופ' יובל פלדמן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן הוא משפטן המחבר בין הדין היבש ובין נפש האדם. מחקרו מציע למדינה דרכים שיגרמו לאזרחים לציית ולשתף פעולה גם ללא איום בעונשים חמורים.

תקופת הקורונה, שבה אנשים חויבו לעטות מסכות ולשנות התנהגויות, הולידה אתגר אכיפתי ובעקבותיו גם אתגר מחקרי: אנשים נטו להקפיד על עטיית מסכה בחוץ, מאחר ששם בוצעה רוב האכיפה, אך הקפידו פחות על העטיה בתוך מבנים, שם דווקא המסכה הייתה חיונית יותר אך האכיפה בוצעה פחות. גם ההודעות הסותרות על בטיחותן של המסכות והפגיעה באמון הציבור בעקבותיהן הולידו צורך במחקר שיתייחס באופן ספציפי לציבור הישראלי ולמה שגורם לו לציית להנחיות. כך החל המחקר "היבטים התנהגותיים ורגולטוריים ביכולתן של ממשלות דמוקרטיות לבטוח בשיתוף פעולה, בציות ובאתיקה של אזרחיהן." לטובת מחקר זה קיבל פרופ' פלדמן מענק של מועצת המחקר האירופית ERC לחוקר בכיר.

פרופ' פלדמן מניח שאנשים מחפשים איזון בין הרצון להרגיש שהם נורמטיביים ושומרי חוק ובין מגבלות רבות שמקשות עליהם. לאנשים יש תפיסה סובייקטיבית של החוק, ולפיכך, כדי להבין את משמעותם של פסקי דין יש להתבונן במנגנונים שדרכם אנשים מתרגמים לעצמם מה נכון ומה לא נכון לעשות. רק מעטים מהמנגנונים האלה קשורים לפסיקה המשפטית.

מטרת המחקר הייתה בחינת בניית מודלים שיאפשרו למדינה לסמוך על אזרחיה בתחומים כמו איכות הסביבה, מיסים, אתיקה מסחרית ובריאת הציבור; והאם ייתכן שינוי תרבותי שבו מדינות יגבירו את אמונן באזרחים ובאזרחיות. כלומר, בשונה ממחקרים נפוצים הבוחנים את אמון הציבור בשלטון ובמוסדותיו, פרופ' פלדמן בוחן את אמון המדינה באזרחיה כפועל יוצא של התרבות, הנורמות החברתיות והמשפטיות הרלוונטיות.

בתקופת הקורונה, נראה היה שההזדמנות שניתנה לציבור לציית לתקנות גם בלי כפייה לא הוכיחה את עצמה. העיד על כך כשלון שיטת הבדיקות הביתית העצמיות שהורים התבקשו לעשות לילדיהם שלומדים במערכת החינוך, שרק מעטים צייתו לה. לדברי פלדמן, רוב האנשים מעוניינים לציית לתקנות, אך רק בתנאי שכל האחרים יעשו זאת. לכן, תקנות שמשתלם לציבור להפר אותן, כמו בדיקת הקורונה הביתיות, שמי שלא ביצע אותן לא נענש, הן בעייתיות. הפתרון הוא ייצור נורמה חברתית יציבה של שיתוף פעולה. אחת השיטות לכך היא רגולציה תגובתית והדרגתית, שמתחילה באכיפה רכה שגוברת בהדרגה. כך נבנית תודעה שהמדינה "רוצה ללכת בטוב, אבל היא לא פראיירית".

פרופ' פלדמן אף מציין, שביחס לציות מרצון, יש לזכור שלא תמיד נדרשים 100% ציות. החיסונים הם דוגמה לכך – מספיק ששיעור מסוים יציית. מצב זה אף עדיף על פני השגת 100% ציות באמצעות אכיפה אגרסיבית שתעורר התנגדות ומרמור. לכן, בכל תחום משפטי יש לבחון מהו שיעור הציות הנדרש בכל אוכלוסייה ומהי ההתנהגות המבוקשת, ובהתאם לבנות את שיתוף הפעולה. כאמור, מחקרו של פרופ' פלדמן מתמקד ביצירת המודלים לשיתופי פעולה שכאלה בין השלטון ובין האזרחים האזרחיות.

 לתוכניות הלימוד בפקולטה למשפטים