נטייה לאופטימית יתרה בחברות משפחתיות

האם שם החברה עשוי להשפיע על רמת האופטימיות התאגידית ועל תחזיות התזרים העתידיות? ד"ר יבגני מוגרמן מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בר־אילן חוקר מימון התנהגותי, וכבר מכיר את התופעה שבה החלטות כלכליות וחיזויים כספיים של מנהלים אינם מתקבלים באופן רציונלי טהור. בהשראת האמרה המפורסמת של לואי ה-14 "המדינה היא אני", ובהשראת נשיא טויוטה שנאלץ להתמודד עם פגמים במכוניות החברה ואמר "השם שלי הוא על כל מכונית, לכן אני לוקח אחריות", חקר ד"ר מוגרמן יחד עם פרופ' דורון קליגר מאוניברסיטת חיפה ורות רוז, דוקטורנטית מהאוניברסיטה העברית, את אפקט "החברה היא אני".

המחקר השווה בין חיזויי תזרימים של חברות ציבוריות (הנסחרות בבורסה) שנמצאות בבעלות משפחתית ונושאות את שם המשפחה, ובין חיזויים של חברות ציבוריות ששמותיהן אינם שמות הבעלים. ההשוואה אפשרה לחוקרים למדוד את רמת האופטימיות התאגידית ולקשור אותה לסוג השם של החברה.

הרשות לניירות ערך בישראל מחייבת כל חברה (שיש בה סימני הזהרה) בעלת אגרות חוב המחוזקות על ידי הציבור לציין בדוח הכספי שלה את תחזית תזרים המזומנים לשנה הבאה. ניפוח התחזית, שיכול היה לעודד השקעה בחברה, מרוסן באמצעות תגובת השוק לפערים גדולים ובעזרת קנסות שהרשות לניירות ערך מטילה במקרים של פערים גדולים מדי. מצב זה יצר תנאים נוחים למחקר.

החוקרים בדקו 384 דיווחי תחזית תזרים מהשנים 2017-2010. 173 מהדיווחים היו של חברות משפחתיות, מתוכן 50 היו של "חברות שם", כאלה שנושאות את שם המשפחה של הבעלים (בסגנון של "כהן אחזקות" או "האחים גלילי"). נמצא שבאופן כללי, הדיווחים נוטים להיות אופטימיים, אך ב"חברות שם" האופטימיות גבוהה במיוחד: בחברות משפחתיות שאינן חברות שם שיעור החיזויים האופטימיים היה 76%. בקרב חברות השם שיעור החיזויים האופטימיים הגיע ל-90%.

כמו כן, נמצא שחברות שאינן חברות שם, דייקו בתחזיות, בממוצע. לעומתן, חברות שם שפרסמו דיווחים אופטימיים סטו באחוזים גבוהים מהחיזויים שלהן עצמן. בחברות משפחתיות שאינן חברות שם הפער בין החיזוי ובין המציאות היה 14%, ואילו בחברות המשפחתיות שהם חברות שם הפער היה 67%. החוקרים כינו את האפקט "החברה היא אני".

ההסבר לפער הוא ביטוי של הטיה לטובת העצמי. כאשר מדובר בחברה משפחתית, ובעיקר כזאת הנושאת את שם הבעלים, טשטוש הגבולות בין האני של המנהל ובין החברה הוא חזק, וההטיה לטובת העצמי מבוטאת ביתר שאת. מצב זה גורם מצד אחד לאופטימיות הגורמת להנעה ולקידום החברה, ומצד שני לחיזויים לא מדויקים. לדברי ד"ר מוגרמן, המחקר מראה אפקט חדש שיכול מאוד להשפיע על קבלת ההחלטות בקונטקסט התאגידי ומעניין להמשיך לחקור אותו בעתיד.