לימודי פילוסופיה מקדמים שיקום

האם יש בכוחה של הפילוסופיה יהודית לעזור לאסירים בתהליך השיקום והשחרור, ובחזרה אל החיים בחברה הכללית? במחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן מאמינים שכן. סטודנטים ואנשי סגל בתוכנית למחשבה יהודית-חברתית עורכים סדרות של מפגשים עם אסירים בתהליך שיקום, במסגרת הוסטל "מפתחות". התלמידים חברי ההוסטל הצטרפו למפגשים אקדמיים באוניברסיטה – במסגרת סדנה לפילוסופיה דיאלוגית. בסדנה התארחו מרצות ומרצים לשיחות והרצאות על אתיקה, מוסר, יחסים בין בני אדם בהשראת מרטין בובר שאמר "חיי אמת פגישה הם".

הפילוסופיה הדיאלוגית של מרטין בובר נלמדה במהלך השנה בסדנת העשייה החברתית בתוכנית למחשבה יהודית-חברתית ומהווה השראה לכל התוכנית. לפי הפילוסוף מרטין בובר, האמת מתהווה במפגש של אדם עם אדם אחר, מפגש אותנטי, בלתי אמצעי, בין שני אנשים או יותר, המתרחש מתוך רצון וחסד. במפגש כזה מתחוללת טרנספורמציה בלתי ניתנת להמשגה. במפגשים שהתקיימו בין הסטודנטיות, הסטודנטים והאסירים המשתחררים, מתוך רצון ופתיחות של כל הנוכחים נוצר "שיח" ואפילו "שיח כן ועמוק". המפגש עם השונה, עם האחר, עם הזר היה מעמיק ואינטימי, אנושי בגובה העיניים, כזה ששובר סטיגמות ותיוגים, מפחית ניכור וזרות, ובעיקר מנכיח את האחר ומאשר את האדם מעצם קיומו, כאדם. בין היתר עסקו בנושאים כמו שלום פנימי, אחריות וזיקה, יחסים וזוגיות, ויצירה ותקווה.

במפגשים השתתפו חברי הוסטל יהודים ומוסלמים. המקורות היהודיים (למשל ברכת הכהנים ושיר השירים), השיח הפילוסופי היהודי (למשל מושג הסליחה של הפילוסוף היהודי-גרמני משה מנדלסון, או מושג האחריות של הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס) עוררו בכולם עניין רב וסקרנות, מתוך הפתיחות שלהם ללימוד וחיפוש החיבור של ההגות לחייהם האישיים.

בסוף סדרת המשתתפים קיבלו התלמידים תעודות סיום. לרובם, היה זה מפגש ראשון עם מוסד אקדמי, למקצתם שהם בוגרי אוניברסיטה, נתן המפגש חיבור עם המקומות החיוביים בעברם. אחד אפילו העיד בפומבי על רצונו ללמוד באוניברסיטה.

את הרעיון למפגשים בהוסטל הגה ראש המחלקה לפילוסופיה יהודית (מחשבת ישראל) פרופ' חנוך בן פזי, שהיה זה חלום עבורו ללמד אתיקה בבתי הכלא. הוא פנה אל ד"ר עוז בלומן, שמוביל את קורס בית המדרש הבוחן את אתגרי החברה הישראלית, ואל יעל צ'רניאק, דוקטורנטית במחלקה לפילוסופיה יהודית (כותבת את הדוקטורט על בובר ומרסל) שמובילה את סדרת המפגשים ואת הסדנה לעשייה חברתית, וביחד החלו לרקום את התוכנית.

כיוון שבתי הכלא נסגרו למבקרים מפאת הקורונה, פנה צוות התוכנית לרשות לשיקום האסיר, בירר אילו מסגרות פועלות כיום ברשות, ויצרו קשר עם הוסטל "מפתחות", הוסטל טיפולי לאסירים שישבו בכלא על אלימות קשה במשפחה. הרעיון היה לתמוך דרך ההגות הפילוסופית בעבודה הטיפולית והשיקומית החשובה שנעשית בהוסטל, כדי למגר את האלימות עם שחרור דייריו מהכלא, וחזרתם ההדרגתית לחיק המשפחה או לזוגיות חדשה.

הסטודנטים אמרו כי המפגשים עם חברי ההוסטל הובילו למחשבה מעמיקה על המתח בין חופש ועבדות, על חשיבות השילוב בין לימוד אקדמי תיאורטי לבין מעשה במציאות. זה אפשר תהליך של התפתחות אישית, והכלת מורכבויות. הם הבינו שכסטודנטים תפקידם הוא לראות אנשים שאמנם חטאו חטא חמור ביותר כלפי בת זוגם לחיים, אבל מעוניינים לתקן, "שערי תשובה לא ננעלו". היו שגם קיבלו תובנות לחיים לגבי העומקים הנפשיים והרוחניים שמצויים באדם, בכל אדם. התהליך נתן להם תקווה שבאמצעות דיאלוג אמיתי נוכל לייצר לעתיד טוב יותר.