זאב ז'בוטינסקי

ההיסטוריוגרפיה של התנועה הציונית מדגישה את ההיבטים הפוליטיים והאידיאולוגים ומדחיקה את התחייה התרבותית שחוללה הציונות. אבל דמותו הרב גונית של ז'בוטינסקי מדגימה את מרכזיותה של התרבות אפילו במעגלים הפוליטיים המובהקים ביותר של הציונות. ז'בוטינסקי כפוליטיקאי, היה שותף בולט לא פחות גם בתרבות העברית כסופר, פובליציסט ומתרגם מחונן. כפי שכתב הוא עצמו בראשית שנות העשרים: "ה'שעשוע' שלי זאת ספרות. אני מטבעי יושב אוהל, והבריות תמיד סחבו אותי לפוליטיקה".

בשדה הפוליטיקה נודע ז'בוטינסקי בעמדתו הבלתי מתפשרת ביחס למאבק נגד הערבים בארץ ישראל. הוא קרא להקים צבא עברי, כצעד הכרחי לקראת ייסודה של מדינה יהודית בארץ ישראל. ניסוח עקרוני לעמדה זו הופיעה במאמרו "קיר הברזל" מ-1923. עם זאת היו גם היבטים אזרחיים וליברליים במשנתו, לדוגמה בחוקה שהציע לארץ ישראל ב-1940, שם קבע: "יש להנהיג את עקרון שיווי הזכויות בשביל כל האזרחים, מכל הגזעים, הדתות, השפות והמעמדות". וכן: "בכל קבינט שבו ישמש יהודי כראש ממשלה, יהיה סגן ראש הממשלה – ערבי; וכן להיפך." החוקה שנועדה להקים בארץ ישראל מדינת לאום של העם היהודי כללה אם כן שוויון זכויות מלא לכלל האזרחים.

בשדה התרבות חתום ז'בוטינסקי על יצירות ספרותיות חשובות כמו הרומנים "שמשון", ו"חמישתם". תרגומיו לשירים משפות שונות נחשבים לנכסי צאן ברזל בתרבות העברית. כשרונו כמתרגם הוכר על ידי גדולי הספרות בתקופתו ובהם חיים נחמן ביאליק, שאת שירו "בעיר ההריגה" תרגם ז'בוטינסקי לרוסית. מפורסמים במיוחד תרגומיו המרהיבים לשיריו של אדגר אלן פו "העורב" ו"אנבל-לי" המהדהדים, כדברי חוקר הספרות דן מירון, בעשרות ואולי במאות שירים שכתבו משוררים עבריים בשנות העשרים והשלושים. אנבל-לי תורגם ב- 1920, וזכה ללחנים וביצועים שונים עד ימינו אלה:

זֶה הָיָה לְפָנִים וְלִפְנֵי שָׁנִים,

בְּמַלְכוּת עַל יָם עַרפַּלִּי.

שָׁם דָּרָה יַלדָּה – שְׁמָהּ לֹא תֵדַע;

קָרָאתִי לָהּ אַנַּבֶּל-לִי.