"וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

במהלך אלפיים שנה, יהודים הטביעו סימנים וכתובות בגופותיהם. אף על פי שהתורה אוסרת להתקעקע (ויקרא י"ט, כ"ח: ו"ְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ, לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם, וּכְתֹבֶת קַעֲקַע, לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם"), היו יהודים שכתבו את שמו ה' על גופם, ככל הנראה באמצעות דיו. מחקרו של פרופ' בר-אילן בחן את העדויות לקיומה של הפרקטיקה הזאת.

דוגמאות לעדויות לכך ששם האל נכתב על הזרוע או על המצח: אות קין בספר בראשית; ספר יחזקאל ט', ד'-ו': "וְהִתְוִיתָ תָּו עַל-מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים..."; ישעיהו מ"ד ה': "...וזה יִכְתֹּב יָדוֹ לה' וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה"; לנקד לא רלבנטי, נאמר לכהן הגדול וכן שמות ל"ט ל'. ייתכן שהפרקטיקה התפתחה אצל אנשי דת, ורק בהמשך התפשטה בקרב פשוטי העם. המחקר מציע לקרוא את הפסוק  "וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ט', כ"ב) כפשוטו ולא כמטפורה. כלומר, הכהנים בירכו בעל פה וכתבו את שם ה' במלואו או בקיצורו על גופיהם של האנשים שבורכו.

גם בתלמוד (יומא פח ע"א) יש עדות לכך שהיו יהודים ששם ה' נכתב על גופם בדיו, ובספרות ההיכלות ישנם שני תיאורים מפורטים כיצד שם האל נכתב על גופם של אנשים במעין טקס-מעבר. כתבים אחרים, כמו ספר חזון יוחנן והאגרת אל הגלטים בברית החדשה, כוללים עדויות נוספות לכתיבת שם ה'  על גוף האדם ביהדות הקדומה. לא למחוק טקס אלא להוסיף את המקף