ממצאים ארכאולוגיים חדשים מתקופת בר-כוכבא

בקיץ 2020 ערך ד"ר דביר רביב מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן סקר ארכיאולוגי באגן ואדי רשאש שבדרום-מזרח השומרון. הסקר התמקד בתיעוד ומיפוי חללים תת-קרקעיים הממוקמים במצוקי ואדי רשאש ובשני אתרי יישוב בקרבתו. ממצאי הסקר משנים את מה שהיה ידוע עד כה על מפת פיזור האוכלוסייה היהודית באזור בין המרד הגדול ובין מרד בר-כוכבא.

שני אתרי הישוב הסמוכים לוואדי רשאש הם חורבת ג'בעית וחורבת אל-מרג'ים. בחורבת ג'בעית נערך מיפוי מחודש של מערכת מסתור גדולה ובה נמצאו לראשונה שברי כלי חרס – בעיקר קנקנים וסירי בישול – המאפשרים לתארך את התקנתה לימי מרד בר-כוכבא (136-132). על פני שטח החורבה נמצאו תריסר מטבעות מימי הבית השני – מהתקופה החשמונאית, מימי אגריפס הראשון, מימי הקיסרים קלאודיוס ונרון ומטבע משנת שתיים למרד הגדול (שנת 68-67) הנושא את הכיתוב "חרות ציון".

בחורבת אל-מרג'ים התגלתה מערכת מסתור גדולה ומסועפת המתווספת למערכת שתועדה בסקר קודם באתר. בחללי המערכת נמצאו עשרות שברי כלי חרס, כלי זכוכית וכלי מתכת המתוארכים לשני פרקים זמן – תקופת הברזל 2 (מאות 8-9 לפסה"נ) וימי מרד בר-כוכבא. בין הממצאים שני סכינים עשויים ברזל שייתכן ושימשו את המורדים היהודים שהסתתרו במקום במלחמתם נגד רומא.

במצוק הצפוני של קניון ואדי רשאש, המשתרע ממזרח למפל הגדול, נמצאו שלושה מכלולי מערות טבעיות שבהן נתגלו עדויות לשימוש אדם בימי קדם. שוכני מערות אלו נהנו הן מהקרבה לאזור המיושב והן מסמיכות למקורות מים טבעיים – עין רשאש ועין דומא. מערת ואדי רשאש היא הבולטת מבין המערות שנסקרו והיא ממוקמת בחלקו המזרחי של הקניון, כ-200 מ' מזרחית למפל. פתח המערה ממוקם בחלקו התחתון של מצוק אנכי ומעט מדורג, כ-30 מ' מעל ערוץ הנחל.

לאור אופיים המתפורר של סלעי המצוק ייתכן שבימי קדם הייתה המערה גדולה יותר ובמאות השנים שחלפו קרס חלק מתקרתה. אפשרות זו נתמכת בכמות גדולה יחסית של כלי חרס שנמצאו במקום ועשויים ללמד על קבוצה גדולה יחסית של פליטים שנמלטו למערה זו. שודדי עתיקות שפקדו את המערה בשנים האחרונות רוקנו חלק ניכר מתכולת המערה תוך יצירת שפך עפר גדול בחזיתה.

בערמות העפר שבקרקעית המערה ובשפך שבחזיתה גילה צוות הסקר ממצאים רבים שהובאו למקום ככל הנראה על ידי פליטים יהודים בסופו של מרד בר-כוכבא וכן שני חרסים – קנקן וקערה – מתקופת הברזל 2.

לכל המידע על לימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה בבר-אילן>>>

הממצאים הבר-כוכבאיים כוללים שברי כלי חרס – בעיקר קנקנים וסירי בישול – וכן מטבע ברונזה מהשנה השלישית למרד בר כוכבא (135/134 לספירה). צד הפנים של המטבע מעוטר בכלי נגינה, כנראה כינור, וסביבו הכתובת "שמעון" (שמו הפרטי של בר-כוכבא); על הגב מופיעה כף תמר בתוך זר, וסביבה הכתובת "לחרות ירושלם", ששרדו ממנה אותיות בודדות. כף התמר היא סמל לניצחון, והכינור, מהיותו אחד מכלי המקדש,  מבטא כמיהה למקדש שהיה חרב באותה עת.

מיקומה של מערת ואדי רשאש במרחק של כקילומטר וחצי בלבד מחורבת ג'בעית ומחורבת אל-מרג'ים, אתרים שבהן התגלו מערכות מסתור מימי המרד השני, מאפשר להציע שמוצא הפליטים שנמלטו למערה הנידונה היה מאתרים אלו.

המטבע הבר-כוכבאי מוואדי רשאש מצביע על נוכחותה של אוכלוסייה יהודית באזור עד לקראת סופו של מרד בר-כוכבא, זאת בניגוד לטענה שהושמעה בעבר במחקר שהיישוב היהודי מצפון לירושלים חרב בימי המרד הגדול ולא נושב לאחר מכן.

לדברי ד"ר רביב, במערות ואדי רשאש הסתתרו כנראה כמה עשרות פליטים, ובכל עשרות מערות המפלט הידועות ברחבי ארץ יהודה ובעיקר בתחום המדבר הסתתרו אלפי פליטים. המטבע עם הכתובת "שמעון" הוא העדות הראשונה לכך שחבל עקרבת, הצפוני מבין מחוזותיה של ארץ יהודה בתקופה הרומית, נשלט בידי המִנהל של בר-כוכבא.