השפעת המסעות לפולין על בני נוער

פרופ' זהבית גרוס, ראש מרכז סל ון גלדר לחקר הוראת שואה באוניברסיטת בר-אילן, ערכה מחקר על רשמיהם של בני הנוער בעקבות המסע למחנות ההשמדה בפולין. תוצאות המחקר הובילו למסקנה, כי יש לשנות את תוכנית הלימוד ולהבנות בבתי הספר תרבות רפלקטיבית של זיכרון השואה ההופכת אותו לחלק אינטגרלי מהדילמות הקיומיות המעסיקות את בני הנוער בגיל ההתבגרות ולאפשר להם לשאול שאלות קשות ומאתגרות.

במחקר, שנערך כחלק מהמיזם החינוכי "ששה מיליון אחים דור 3", ניתחה פרופ' גרוס, 200 שירים שכתבו בני הנוער לאחר שחזרו מהמסע לפולין. 

באופן כללי היא מתארת כי השירה שנאספה מבני נוער היא שירה הנובעת מעומק הלב ועומק הנשמה אבל היא גם שירה המאתגרת את סוגיית הזיכרון כי התלמידים העזו לשאול שאלות קשות, לעיתים באופן בוטה. "בעולם ללא ניצולים ואחרי הקורונה עתיד זיכרון השואה לוט בערפל והשאלה שתישאל היא מה נזכור ואיך נזכור? וסוגיה זו באה לידי ביטוי בכל השירים שנכתבו על ידי הילדים".

כל הנבדקים במחקר ציינו שהמסע לפולין היווה חוויה עוצמתית מאד עבורם שלא דומה לשום חוויה אחרת שהם חוו בתהליך הסוציאליזציה הבית ספרית שלהם. חלקם עסקו גם בנבירה ובחיפוש האני - כפי שכותבת אחת הבנות על המסע לחיפוש עצמי: "נסעתי לפולין לחפש את הסיפורים. יצאתי לחפש את ספור משפחתי בוורשה טרבלינקה ולודג'. עם דגל ישראל על הגב מרגישה את כל העם ביחד איתי - לפולין נסעתי לחפש אותם ומצאתי את עצמי".

בשירה נמצאו 4 מוטיבים עיקריים: תפיסה קולקטיביסטית לאומית שמדברת על תחושות של נקמה; גישה סובייקטיבית, רגשית רפלקטיבית, כמו השיר "למה משמים פתאום כל הכוכבים נופלים? אולי הם מפחדים עכשיו להסתכל למטה כשאש אלוהים עוברת בעולם הילדים"; גישה דתית תיאולוגית הבוחנת את השואה דרך תפקידו של אלוהים; וגישה חברתית הומניסטית המסתכלת על הטרגדיה האנושית.

פרופ' גרוס מנתחת: "התבוננות בתבניות העומק של השירה כפי שהם באים לידי ביטוי בארבעת המוטיבים מראה חוסר איזון מוחלט בין הכוונות של משרד החינוך לתחושות אצל בני הנוער. השירה שכתבו בני הנוער רוויה בהיבטים של פוסט טראומה ומבחינות מסוימות מהווה עדות להעברה בין-דורית של טראומה וזעזוע. בחלק מהמקרים השירה מבטאת מצוקה נפשית מאד גדולה שדורשת לדעתי לעיתים התערבות טיפולית. מאידך, ניתן לראות בשירה ביטויים רבים של חוסן ושל מה שנקרא בספרות המחקר (במיוחד אצל אנטונובסקי) "תחושת קוהרנטיות" הכוללת: משמעותיות, נהילות ומובנות. לדוגמה: "באותו מקום בו צומחים קברים צומח לו גם עץ. עץ החיים"  או השיר ש"לעולם לא יפלו השמים שלעולם לא יגווע קול האדם".

ניתן לראות שאלות קשות העוסקות בשאלת הצדק האלוקי- איפה אלוקים היה בשואה? במיוחד אצל בני נוער דתיים ובעיני זוהי תפנית וחידוש שלא בא לידי ביטוי בצורה בולטת עד כה במחקר.

"לא ניתן לראות בכתיבה של בני הנוער מה שאני מכנה במאמרים שלי יצירתה של "תרבות רפלקטיבית של זיכרון", אומרת פרופ' גרוס, "אלא תהליך ההעברה של זיכרון קוונסנסואלי די סטטי ולא דינאמי מורכב ועובדה זו מטילה לדעתי צל כבד על עתיד זיכרון השואה, שכן בעתיד מי שיתחברו אליו יהיו רק אלו שהיה להם קשר ביוגרפי ישיר וייתכן שאחרים ירגישו שאין לו שום משמעות לחיים האקזיסטנציאליים האמיתיים בתוכם הם חיים".

המיזם הוקם כפרויקט משותף על ידי מינהל חברה ונוער מינהלת פולין, מרכז סל ון גלדר באוניברסיטת בר-אילן לחקר ספרות השואה והוראתה ועמותה להנצחת זכרו של יאיר אנגל ז"ל. במסגרת המיזם אומרת פרופ' גרוס, "אנחנו אוספים שירה שבני נוער כתבו בעקבות המסע לפולין. הרעיון הגיע ממחקר אחר שלי בו מצאתי עייפות של בני הנוער מהטקסים והרגשנו צורך לעדכן את הטקסים כך שיהיו יותר מעניינים ושיביאו לידי ביטוי את הקול של הנוער והאופן שבו הוא חווה וחושב על האירוע ההיסטורי הטראגי הזה שנקרא שואה".