החלמה מהתמכרות

לאחר שאדם מחלים משימוש בחומרים ממכרים כמו סמים ואלכוהול, הוא ניצב בפני האתגר של תחזוקת מצבו החדש. גישות שונות לתחזוקת ההחלמה יחד עם גורמים אישיותיים וחברתיים ישפיעו על סגנון התחזוקה והצלחתו. מחקרם של ד"ר קרן גואטה ופרופ' נתי רונאל מהמחלקה לקרימינולוגיה בבר-אילן יחד עם פרופ' גילה חן מהמכללה האקדמית אשקלון,  נשען על גישת ההתמקדות באדם ומטרתו הייתה להשוות שני נתיבים של תחזוקת ההחלמה משימוש בחומרים ממכרים: נתיב השינוי העצמי ונתיב השינוי הטיפולי.

לטובת המחקר, שבוצע בשיטות מעורבות, כמותניות ואיכותניות, גויסו 229 משתתפים – 134 מתוכם משתמשים לשעבר המתחזקים את ההחלמה משימוש בחומרים בגישת השינוי העצמי, ו-95 המתחזקים את ההחלמה בגישת השינוי הטיפולי. 41 משתתפים היוו תת-קבוצה ששימשה כמדגם איכותני.

התוצאות הכמותניות מראות הבדלים מובהקים בין הקבוצות בהיבטים סוציו-דמוגרפיים ואישיותיים, כמו גם גורמי התחזוקה של ההחלמה. הממצאים האיכותניים מראים שמחלימים בגישת השינוי העצמי מתאפיינים בסגנון תחזוקה שהמיקוד שלו פנימי. הם היו מונעים על ידי יעדיהם לעתיד, הפעילו אסטרטגיות המוכוונות לעצמי, ואת הסיכון למעידה הם ייחסו להסתמכות עצמית. בניגוד אליהם, המחלימים בגישת השינוי באמצעות מסגרות טיפול התאפיינו בסגנון תחזוקה שהמיקוד של חיצוני. הם הונעו על ידי אירועי העבר, הפעילו אסטרטגיות בין-אישיות ואת הסיכון למעידה ייחסו ליעילות עצמית.

הממצאים מלמדים שתחזוקת החלמה מתקיימת בשני הנתיבים, אך ההקשרים האישיותיים והחברתיים של המחלימים ממלאים תפקיד מיוחד בעיצוב סגנון תחזוקת ההחלמה. על מערכות של טיפול וריפוי לאמץ  גישות הממוקדות באדם ולהציע נתיבי החלמה מגוונים הפונים לסגנונות התחזוקה השונים.

לקריאת המאמר