כשהלבבות והתופים הולמים יחדיו

במחקר בין-תחומי שחברו בו חוקרי מוח ומוזיקולוגים מאוניברסיטת בר-אילן, נמצא כי תיפוף משותף מוביל לסנכרון התנהגותי ופיזיולוגי: פעימות הלב של מי שמתופפים יחד הופכות מתואמות, והדבר מקדם קשר חברתי ומחזק את היכולת לשתף פעולה. המחקר פורסם בכתב העת Scientific Reports .

במחקר שנעשה ב-51 קבוצות בנות שלושה מתופפים כל אחת, נמצא כי בעת תיפוף משותף מתקיימת בין המתופפים סינכרוניזציה בהיבטים שונים של תפקוד הלב, בעיקר באינטרוול שבין הפעימות (IBI). הסנכרון הפיזיולוגי תועד במהלך משימת תיפוף שפותחה במיוחד עבור המחקר, הושמע למתופפים מקצב אלקטרוני ברמקול, והיה עליהם לתופף בהתאם לו על גבי משטחי תיפוף אישיים, שהיו חלק מסט תופים אלקטרוני משותף. באוזני מחצית מהקבוצות הוצג מקצב קבוע וצפוי, במטרה שהתיפוף יהיה מסונכרן ממילא, ואילו לשאר הקבוצות הושמע מקצב שהשתנה כל העת והקשה על חיזוי או מעקב, בידיעה שהתיפוף שלהם יהיה בלתי מסונכרן.

המשימה אפשרה לחוקרים להפעיל מניפולציות על רמת הסנכרון ההתנהגותי בין חברי הקבוצה ולמדוד את דינמיקת השינוי של ה-IBI של כל אחד מהם במהלך הניסוי. בהמשך, המתופפים התבקשו לאלתר יחד תיפוף חופשי. בקבוצות שבהן רמת הסנכרון הפיזיולוגי הייתה גבוהה במשימה הראשונה, נצפה שיתוף פעולה רב יותר במשימת התיפוף החופשי.

ניתוח הנתונים הראה שמשימת התיפוף הובילה להופעת סנכרון ביולוגי מובהק בקבוצות. יתרה מזאת, נמצא שהן סנכרון התנהגותי והן סנכרון פיזיולוגי מוגבר בזמן הנגינה מנבאים חוויה מועצמת של לכידות קבוצתית. לבסוף, החוקרים הראו שסנכרון פיזיולוגי מוגבר מנבא גם ביצוע קבוצתי טוב יותר במשימות קבוצתיות בהמשך.