למה אנשים מתנגדים לחיסונים?

מזה כמה עשורים, האמון בממשלה ובמי שמייצג את "הממסד", כמו פוליטיקאים, אנשי עסקים, תקשורת ורופאים, מידרדר. במהלך מגפת הקורונה, גורמים רבים החלישו עוד יותר את אמון הציבור ב"מומחים". ראשית, עצות המומחים היו לעתים סותרות ולא עקביות. מסרים כמו, "אל תקנו מסכות, הן לא עוזרות ואנו זקוקים להן עבור צוותי הרפואה בחזית", שנשמעו בתחילת המגפה, או קריאות לאסור על כל ההתגודדויות, מטקסים דתיים ועד קניות – מלבד תהלוכות או הפגנות שתומכות בסוגיות מסוימות – החלישו את סמכותם של המומחים. אינספור בעלי תפקידים פוליטיים ורפואיים, שנצפו מפרים את הנחיות הסגר שהם קבעו בעצמם, החמירו את הבעיה. הקיטוב הפוליטי שקיים היום (בישראל ובחו"ל) הגביל את יכולתנו לדון ברוגע במציאות הביולוגית, הרפואית והפוליטית של המגפה.

הציבור נותר עם שאלות בנוגע למגפה. רבים אינם מבינים כיצד פועל החיסון, או את ההיגיון של תהליכי הבדיקה, ומתנגדים לחיסונים שנבדקו במשך תקופה קצרה. חלק מציינים טרגדיות מסוימות, מלפני עשורים, שקשורות בתוכניות חיסונים מהעבר. נוסף על כך אזרחים צעירים ומבוגרים נבדלים זה מזה בחישובי הסיכוי-סיכון שלהם מהחיסון. מומחים מתקשים לספק מענה ברור על שאלות שנוגעות ליעילות החיסון, עוצמתו ומשך ההגנה שהוא מספק, תופעות לוואי אפשריות, מוטציות חדשות של הנגיף וכדומה – גם כשהתנאים פשוטים יותר. כל הגורמים הללו מגבירים את קולם של "אנטי-וקסרים" קיימים, שהתנגדו זה מכבר לחיסונים בשל חוסר אמון עמוק בממסד, חששות בריאות, או אפילו אִי נוֹחוּת אסתטית משימוש כללי בחומרים "לא טבעיים".

כדי לשפר את ההיענות לחיסון, הרשויות צריכות לנסח מסר ברור ואחיד, להודות בחוסר ודאות ולהציג את המסר באופן המותאם אישית לאוכלוסיות מוגדרות, כמו ערבים, חרדים, צעירים ומבוגרים. עליהן להשתמש בערוצים מרובים, מחומר מודפס ומדיה משודרת ועד רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר. בדרך זאת, המומחים והרשויות יוכלו לא רק לדבר אל הציבור, אלא גם להקשיב למה שמטריד אותו.

למסלול דו-חוגי מובנה בפסיכולוגיה עם סוציולוגיה ואנתרופולוגיה>>>