"האח הגדול" - בין אינטימיות פומבית לבין סולידריות קולקטיבית

הספרות המחקרית על אירועי מדיה עוסקת רק לעתים רחוקות באופן שבו יחסים בין-אישיים בין משתתפים מניעים תחושות של סולידריות קולקטיביות. באמצעות התבוננות בתוכנית "האח הגדול" בישראל, הדגימו פרופ' דני קפלן ויוני קופר כיצד כמה מהמאפיינים המבניים-אינטראקציוניים של תוכנית הריאליטי מעודדים את הצופים לעבור מעמדה של צופים מהצד לעמדה של שותפיהם לסוד של המתחרים.

"האח הגדול" שונה מתוכניות ריאליטי אחרות שבכך שאין בה משימה מוגדרת מלבד לנצח את האחרים. הדרישה העיקרית מהמשתתפים היא לקיים אינטראקציות, "לדבר בשביל לדבר".

מעבר זה נותח על ידי החוקרים מבעד לעדשת "האינטימיות הפומבית". האינטימיות הפומבית מתקיימת  כאשר שיחות, שאמורות להתקיים בארבע עיניים, ממוקמות על הבמה מול עיניו של צד שלישי – קהל הצופים. ב"אח הגדול" מצב זה מתקיים כאשר המצלמות מתעדות התרחשויות "ספונטניות" בין המתחרים, אך בעיקר בחדר "האח", שהוא מעין חדר וידויים. בחדר הסגור לכאורה המתחרה נחשף או נחשפת באוזני האח, אך גם מול קהל הצופים, בעוד שיתר המתחרים ממודרים מהאירוע. התחושה המיידית של שותפות קולקטיבית לדבר עברה משפיעה על אינטראקציות יומיומיות בין הצופים בשיח הציבורי במדיה החברתית.

החוקרים הסיקו שההעמדה על הבמה של היחסים החברתיים והפיכתם לקונקרטיים באירועי מדיה היא זאת שמשרתת ומאשרת את תחושת הסולידריות הקולקטיבית. השותפות לדבר סוד ותחושת הקשר האינטימי מתווכת בין אירוע המדיה הממורכז (תוכנית הטלוויזיה) ובין אינטראקציות מבוזרות שמתקיימות למשל ברשתות החברתיות.

לקריאת המאמר