עדות מתקופת הברונזה לצביעת אריגים

פיסת אריג אדום צבוע ב"תולעת השני", בן כ-3,800 שנה, התגלה במערות מדבר יהודה. צבע השני נחשב לאחד הצבענים היוקרתיים ביותר בעולם העתיק, ושימש לצביעת אריגי המשכן ובגדי הכהונה. הממצא הנדיר הוא העדות הקדומה ביותר לאריג צבוע בכנימת האלון, שהחוקרים מזהים עם "תולעת השני" המוזכר במקורות - "המלבישכם שני עם עדנים" (שמואל ב' א' כ"ד). 

צבע "תולעת השני" מוזכר במקרא 25 פעמים, לעיתים קרובות לצד אזכור התכלת והארגמן, הנחשבים לצבעים היוקרתיים ביותר בעולם העתיק. צבע "תולעת השני" מצוין בהקשרים של לבוש יוקרתי, שימוש באריגי המשכן, ובהקשרים פולחניים נוספים. במסגרת מחקר לזיהוי צבענים באריגים שנמצאו באתרים ארכיאולוגיים, בהובלתם של ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות, פרופ' זהר עמר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה ופרופ' דוד אילוז מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן, התגלתה פיסת אריג בגוון אדום בוהק, שהופק בעזרת כנימת אלון. המחקר המשותף לרשות העתיקות, אוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה העברית, התפרסם בכתב העת Journal of Archaeological Science: Reports 

האריג הנדיר, שגודלו פחות מ-2 ס"מ רבועים, התגלה בשנת 2016 במערת הגולגולות, בחפירות שניהלו רשות העתיקות והאוניברסיטה העברית במערות מדבר יהודה. צבעו הבוהק של האריג משך את תשומת לב החוקרים, שבדקו אותו באמצעות מכשור אנליטי ומצאו שהצבע האדום שבו נצבעו חוטי הערב, העשויים צמר, הופק מכנימת האלון. חוטי השתי, העשויים פשתן, נותרו ללא צבע. האריג תוארך באמצעות פחמן 14 לתקופת הברונזה התיכונה (1954-1767 לפנה"ס).

הצבע הופק מנקבת הכנימה, החיה על עץ האלון. הכנימות נאספו בפרק זמן קצר של חודש אחד בעונת הקיץ, לאחר שהנקבות מטילות ביצים ולפני בקיעתן, כשכמות הצבען בביצים בשיאה. פרק הזמן הקצר שבו ניתן לאסוף את הכנימות, הקושי במציאתן בגלל גודלן הקטן (3 עד 8 מ"מ), וצבעי ההסוואה שלהן המקשים על איתורן, כמו גם כמות הצבע המעטה שניתן להפיק מהן – ומאידך, הגוון האדום היפה שניתן להפיק מהן, הפכו את השימוש בהן ליוקרתי.

הצבע האדום מכנימות האלון הוזכר בתעודות מסחר עתיקות, למשל, בתעודות בכתב יתדות מאזור מסופוטמיה, המתוארכות לשנת 1425 לפנה"ס. בתנ"ך הצבע המופק מכנימות אלון נקרא "תולעת השני". "תולעת" במינוח הקדום, הוא שם כולל לחרקים שונים ולדרגות התפתחות שלהם. הזיהוי המקראי של הצבע עם יצור חי מגלה ידע זואולוגי מרשים, שכן הכנימה היא חסרת רגליים וכנפיים, עד כי חלק מסופרי הטבע היוונים והרומים, סברו שמדובר בגרגר של צמח.

לאורך ההיסטוריה נעשה שימוש במינים שונים של כנימות להפקת הצבע האדום, ועד היום נעשה בדרום אמריקה שימוש בכנימת קוצ'ינל, החיה על מיני צבר, עבור צביעת אריגים. זיהוי הצבען באריג העתיק נעשה בעזרת מכשיר HPLC, שבדרך כלל משמש במעבדות ביולוגיה וכימיה להפרדה ולזיהוי חומרים בכמויות קטנות, ומנוצל גם לטובת הארכאולוגיה. השימוש במכשיר אפשר לזהות את הצבע עד רמת מין הכנימה, וכך ניתן לקבוע בסבירות גבוהה שהאריג נצבע בעבר על ידי שימוש במין של כנימת אלון (Kermes vermilio) המכילה חומצההקרמסית, שהיא המקור לגוון האדום.

אף שהתברר שיש גם בארץ מין של כנימה החיה על אלון מצוי, ושניתן להפיק ממנה צבע אדום-כתום, תוצאות האנליזה מצביעות על כך שבמקרה הנידון מדובר בשימוש במין של כנימה החיה על עץ אלון השני (Quercus coccifera) הנפוץ באזור מרכז ומזרח הים התיכון, בספרד, צרפת יון ועוד, אך אינו מצוי באזור ארץ ישראל.

על אף עושר של עדויות היסטוריות כתובות והיכרות עם הצביעה באמצעות כנימות בעולם העתיק, עד היום נמצאו בעולם מעט מאוד אריגים הצבועים בכנימות, הקדומים לתקופה הרומית. האריג ממערת הגולגולות הוא העדות הקדומה ביותר לאריג צמר הצבוע בכנימת האלון. הממצא הוא עדות חשובה לכך שתעשיית צביעת האריגים הייתה כבר בתקופת הברונזה מבוססת דיה לצביעה בעזרת בעלי חיים. האריג הנדיר מעיד על קשרי מסחר ענפים כבר בתקופה זו, ויכול ללמד על נוכחותה של אוכלוסייה מהמעמד הגבוה. 

עוד על לימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה 

עוד על לימודי מדעי החיים