ניל בר

לניל בר, דוקטורנט במחלקה להיסטוריה, היו תוכניות ל-7 באוקטובר. "כבר קנינו כרטיסים לספארי, לפני שהילדים חוזרים למסגרות". הוא נזכר, "הייתי ער עם הקטנה, כשבדיוק אשתי באה להחליף אותי כדי שאוכל לנוח קצת לפני שיוצאים. חמש דקות אחרי שנשכבתי לנוח, היו אזעקות. עוד הספקנו להתבדח על העניין בחדר המדרגות, ואז הגיעו בווטסאפ הסרטונים של הטנדר בשדרות - הבנתי שזה לא עוד אירוע רגיל ושספארי כבר לא יהיה. בצהריים כבר הגיעה אלי הקריאה לעלות על מדים".

ניל, לוחם בפלוגת הצמ"ה בגדוד הנדסה קרבית, הוקפץ לגבול הצפון יחד עם גדוד המילואים שבו הוא משרת מאז שהשתחרר משירות סדיר ב-2010. את זמני ההפוגה בקרבות הוא ניצל כדי להמשיך בעבודתו האקדמית. תמונה שהעלה לרשתות החברתיות, שבה הוא עובד במדים על מחשב נייד, הפכה לוויראלית בפייסבוק ושותפה על ידי רבים.

"המלחמה נפלה בדיוק על תקופת ההגשות למשרות פוסט דוקטורט בחו"ל", מספר ניל, "למרות הבלגנים באוניברסיטאות האמריקניות בעקבות הלחימה, להפתעתי ולשמחתי, כולן התחשבו ונתנו לי הארכה מיוחדת להגשה. זה למעשה מה שאני עושה בכל רגע פנוי - פותח את הלפטופ וכותב הצעות מחקר. זה גם מה שאני עושה בתמונה".

לדברי ניל, השירות בשטח מסייע לו גם להתמודד רגשית עם המצב המורכב: "זה אולי נשמע מוזר, אבל אנחנו מתמודדים הרבה יותר טוב מאשר בעורף. כל בעלי המשפחות כאן מספרים את אותו הסיפור, על הגבורה שלא תיאמן של הנשים בבית לצד הקושי האדיר שלהן – בשל הדאגה לנו מצד אחד והצורך לטפל בבית ובילדים תוך שמירה על השפיות מצד שני. כאן בחזית, אנחנו ביקום מקביל. למרות החששות, יש משהו ביחד ובצחוקים של המילואים שמנתק אותנו מהסיטואציה, שעוזר לנו, גם בימי קרב קשים, לשמור על מורל גבוה. יש גם משהו מרגיע בלהיות בלב העניינים ולראות בעיניים את העוצמה הצה"לית".

זו לא הפעם הראשונה שבה ניל נמצא בלב הקרבות. "שירתי בסדיר ב'עופרת יצוקה' ואחר כך במילואים ב'צוק איתן', ואני לא זוכר שראיתי ככה את הצבא, במלוא כוחו. אנחנו בידיים טובות". 

לתוכניות הלימוד במחלקה להיסטוריה היכנסו