אביב שמסיאן

השבעה באוקטובר ייזכר כאחד הימים העצובים והשחורים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. עם זאת, במשפחתו של אביב שמסיאן, דוקטורנט בתחום הנדסת חשמל, לצד האירועים השחורים, נמצאה גם נקודת אור קטנטנה להתנחם בה - סיפור חילוצם ההירואי מהתופת והולדת בנם ארי, כמה ימים לאחר מכן.  

אביב שמסיאן ורעייתו רחלי שמתגוררים בחולון, שהו ב-7 באוקטובר, במהלך המתקפה הרצחנית על יישובי הדרום, בביתם של קרובי משפחה בקיבוץ עין השלושה שבמועצה האזורית אשכול. רחלי הייתה בהריון מתקדם וניתוח קיסרי נקבע לה מבעוד מועד לאותו שבוע. "התעוררנו לקול בום חזק שלא הקדימה אותו אזעקה", משחזר אביב, "ואז התחילה הרעשה של כל האזעקות והרקטות שחמאס ירה. כדי להתגונן הסתגרנו בממ"ד. לאחר כשעה יצאנו החוצה, ראינו גופה מחוץ לבית, והתחילו שוב אזעקות צבע אדום. רצנו מהר בחזרה לממ"ד, כי יש שניות עד שפצמ"ר או הרקטה נוחתים, ואז התחילו להגיע החדשות בנוגע לחדירת מחבלים לקיבוץ. בתגובה, נעלנו את עצמנו בתוך הממ"ד. היינו עשרה אנשים עם שלושה ילדים קטנים, כשהקטן ביותר הוא בן שנתיים. החשש הכי גדול שלי באותו זמן היה שתתפתח אצל רחלי לידה".

"כדי להתגונן", מספר אביב, "לקחנו סכינים, מדי פעם יצאנו לשירותים או להביא מים בזחילה, ובכל פעם מישהו אחר שמר. בדיעבד, גילינו שהבום שהתעוררנו ממנו היה טיל RPG שנורה לג'יפ של רבש"ץ הקיבוץ, שנהרג כ-30 מטר מהמקום שהתארחנו בו. בהדרגה הגיעו לאזור חיילים ונלחמו במחבלים. מסוק קרב חיסל עשרות מחבלים במטע הבננות של הקיבוץ".

אביב ורחלי חולצו מהקיבוץ תחת אש, רק ביום ראשון בשעות אחר הצהריים על ידי כוחות צה"ל. "בדרך נפלו פצמ"רים מכל הצדדים. הרגשנו כמו ברווזים במטווח, רעדנו מפחד. בדרך ראינו עשרות גופות, מאות מכוניות מחוררות ושרופות בצידי הכביש. היום אנחנו יודעים שלמחבלים הייתה רשימה מפורטת - מי גר באיזה בית, כמה נפשות יש שם, אם יש בעלי חיים, מי בכיתת כוננות ומי לא. למזלנו, הבית שהיינו בו לא היה ברשימה כי גיסתי עברה לגור בו רק לפני כחודשיים. העובדה שהייתה גופה ממש מחוץ לבית, כנראה הצילה אותנו ומנעה מהמחבלים להיכנס", הוא נזכר.

לאחר החילוץ, אביב ורחלי נסעו ישירות למחלקת היולדות בבית החולים וולפסון– ולאחר כמה ימים נולד בנם ארי. "התינוק הוא שהחזיר אותנו למסלול החיים ולא נתן לנו לשקוע יותר מדי בעצבות ובדיכאון, אבל לפעמים עולים הזיכרונות ויש חלומות קשים. עם זאת, אנחנו מקבלים טיפול ומתקדמים הלאה, אין אופציה אחרת. משתדלים להיאחז בחיים ודואגים לחיילים – הרבה מאוד חברים שלנו לוחמים בעזה".

מאז החוויה הקשה, אביב חזר למסלול המחקר שלו: "לא מזמן התקבל מאמר שלנו לכנס ויש עוד כמה מאמרים שנמצאים תחת הערכה ואנחנו מחכים לתשובות. חזרנו לעבודה, והמטרה שלי היא להמשיך לחקור ולפרסם עוד מאמרים, בתקווה לסיים השנה את הדוקטורט", הוא אומר ומשתף תמונה של בנו: "חודשיים אחרי, אנחנו כבר לא מתאפקים ושמחים לחלוק תמונה של בני ארי שמסיאן", הוא מתגאה.