איתן אפרת
סטודנט לנוירו-הנדסה שנה ג' בפקולטה להנדסה, בן 25 מקיבוץ בארי, משרת כטכנאי תקשוב בגדוד
ההתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר תפסה את איתן אפרת תושב קיבוץ בארי, למרבה המזל, בעת חופשת קמפינג בחורשת טל בצפון. איתן, שכל משפחתו מתגוררת בבארי התעורר באוהל עם בת זוגו, אף היא תושבת קיבוץ סופה שבעוטף, ב-7:00 בבוקר כשהם נחשפים לחדשות באמצעות "כמות גדולה של הודעות ווטסאפ בקבוצה המשפחתית. ההודעות תיארו בצורה מפורטת ובזמן אמת את כל הדברים הנוראיים שבדיעבד כולנו יודעים שקרו".
את המשך היום איתן העביר כשהוא אכול מדאגה ואפוף במחשבות על בני משפחה, קרוביו וחבריו שחווים את התופת. "מאוד חששתי להם ובעיקר הייתי בשוק. באותו יום בחצות כבר קראו לי למילואים, אז אספתי את עצמי ונסעתי לצאלים, למלא את התפקיד שלי כקשר כטכנאי תקשוב בגדוד". במסגרת תפקידו הצבאי איתן מופקד על תפעול, תחזוקה, והעלאת הכשירות של כל אמצעי התקשורת של הגדוד, לרבות מכשירי קשר ומחשבים טקטיים. "תקופת המילואים ארכה הפעם כ-20 יום שבהם הייתי שקוע כולי במילוי המשימות הצבאיות שלי ובמתן התמיכה הנדרשת בתחום הקשר לחיילים הלוחמים".
מאז השתחרר מהמילואים, איתן מתמודד, יחד עם משפחתו הקרובה וחבריו בקיבוץ ששרדו, עם האסון הבלתי נתפס שהחריב את בית הוריו ואת קהילתו הקרובה. "המשפחה הקרובה שלי, אמנם עברה חוויה מטלטלת אבל לשמחתי הם הצליחו להינצל בגופם ופונו למלון 'דיוויד' בים המלח.
בקרב מפוני המלון ראיתי הרבה נתינה ורצון לעזור, ממש הפכנו את המקום לקיבוץ. כשחזרתי מהמילואים ה'בית' שלי נע בין המלון שבו שוהים בני משפחתי, לבין דירה שאני שוכר ברמת גן", הוא מספר, "בפן האישי - נפגשתי עם פסיכולוג ואני מתכנן להמשיך בכך, אבל רוב הזמן אני נמצא בסוג של אסקפיזם, כי בלי זה המחשבות נודדות לכל עשרות האנשים שהכרתי שכבר לא איתנו. המשפחה שלי עסוקה בעשייה - בעבודה, בהסברה, בראיונות לתקשורת ובתמיכה רגשית באחיהם לאסון. יש שיטענו שזה גם סוג של אסקפיזם".
שנת הלימודים עדיין לא התחדשה, אבל אפרת בהחלט מחכה לה, וכעת אף ביתר שאת. בתקופת המילואים הנוכחית הוא גילה עד כמה לתכנים שלמד בפקולטה להנדסה יש קשר מקצועי הדוק לתחום התקשוב שבו הוא עוסק בתפקידו הצבאי. "הלימודים באוניברסיטה בהחלט עוזרים לי בתפקיד. עכשיו כשאני מסתכל על המכשור שקיים אצלנו, אני יכול להבין איך הוא עובד מבחינה פיזיקלית, וזה מאוד מגניב לדעתי. למרות כל הקושי בלימודי הנדסה, אני עדיין אוהב ומעריך את החוויה הלימודית, ומתגעגע לחברים, לקמפוס היפה והירוק, ולמצב שבו אוכל לשוב ולהיות סטודנט באוניברסיטה בכללי".
קרן סיוע לסטודנטים ולסטודנטיות בחזית
חמשת אלפים סטודנטיות וסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן מגויסים למלחמה. בר-אילן הקימה למענם קרן לסיוע כלכלי וכעת אנחנו זקוקים לתרומות שלכם כדי שנוכל לתמוך בהם ולהבטיח את עתידם. הם זקוקים לתמיכתנו כדי להתפנות פיזית ונפשית להילחם בחזית, וכולנו הגב שלהם!
לתמיכה בסטודנטים ובסטודנטיות המשרתים בחזית