לא שונא, "רק" נגעל

כאשר אדם מגדיר מהי קבוצת החוץ שלו, כלומר הקבוצה האחרת מזו שאליה הוא משתייך, הוא למעשה מתחזק את זהותו האישית הן עבור עצמו והן כלפי הזולת.  

מחקר זה עוסק ברגשות שאנשים מבטאים כלפי חברים בקבוצת החוץ. תחושת גועל היא שלילית, אך בשונה מרגשות שליליים אחרים כמו שנאה, היא אינה קשורה באופן מובהק לאלימות ולכן מתקבלת ביתר סובלנות. מחקר שעשתה ד"ר מעין קציר מאוניברסיטת בר-אילן, עם שותפיה מתן הופמן ופרופ' נירה ליברמן מאוניברסיטת תל אביב, מנבא מה אנשים מסיקים על הגישות, האמונות והאופי של אדם המבטא גועל כלפי קבוצת חוץ.  

המחקר, המציע הסתכלות מחודשת על תחושת גועל פיזית, ניבא שהבעת גועל כלפי קבוצה חברתית מבטאת אמונה שאותה קבוצה היא שלילית באופן מהותי, כלומר שלשליליות המאפיינת אותה יש בסיס ביולוגי, גבולות ברורים, ושהחברים בה דומים זה לזה בתכונות שליליות קבועות הטבועות בהם. יתרה מזאת, בהסתמך על התובנה שמי שמגעיל נתפס כנוגד את הטהור והמוסרי, החוקרים ניבאו שהבעת גועל כלפי קבוצה חברתית תיתפס כמבטאת גם גינוי מוסרי של אותה הקבוצה. 

המחקר התחלק לשלושה ניסויים שבהם נמצא שהבעת גועל ושנאה (בשונה מכעס) לגבי הומוסקסואלים וערבים מבטאת גישה שלילית ומהותנית כלפי אותן קבוצות, ואת תפיסתן כבלתי טהורות ובלתי מוסריות. הבעת גועל ביטאה גישה שהיא יותר הימנעותית, ומכאן גם פחות אלימה, ופחות מוטה על ידי דעות קדומות (ולכן יותר לגיטימית) בהשוואה להבעת שנאה. כך, על אף שגועל, בדומה לשנאה, מבטא גישה שלילית עמוקה כלפי קבוצה חברתית, הבעתו מסירה אחריות מהמביע ומפחיתה גינוי חברתי, בהשוואה לשנאה. תוצאות דומות התקבלו בניסוי נוסף במסגרת המחקר, שבו אמונות בוטאו כלפי קבוצות חברתיות בלתי מזוהות, כאשר המשתתפים בניסוי היו צריכים לקבוע אלו רגשות נלווים לכל אמונה.  

לקריאת המאמר: https://psycnet.apa.org/record/2018-41061-001