ליל הסדר

הפילוסוף היהודי-גרמני הוגו ברגמן היה בן כיתה של הסופר פרנץ קפקא. ברגמן סיפר על מקרה מתקופת נעוריהם המשותפת. בשנת 1901 קפקא היה סוציאליסט, והתנגד לדת. הוא ניסה להעביר את ידידו הוגו מדתו. הוגו ברגמן הושפע מאוד מטיעוניו של קפקא; אך, כלשונו, "אהבתי בכל לבי את ליל הסדר, את מנהגי אבי, את ההכנות לחג... תפילה אחת היתה בלבי: הלוואי ואשאר נאמן ליהדות לפחות עד ליל הסדר. ותפילתי נענתה" (במשעול, עמ' 23).

מה יש בליל הסדר, שמשך כל כך את לבו של הנער המשכיל הוגו ברגמן? מה יש בליל הסדר שבגללו רוב מוחלט של הישראלים חוגגים אותו? נראה לי שאחת התשובות כרוכה בפעולה שעומדת במוקד הערב: "והגדת לבנך". בפסח בכלל, ובליל הסדר בפרט, מודגשת המסורת המשפחתית, ההגדה מאב לבן. הקשר הבין-דורי הזה, שכל כך חסר בחברה שלנו בחיי היומיום, אולי אחראי לחלק מהקסם המיוחד של פסח.

האם יציאת מצרים היא אירוע היסטורי? האזינו לפודקאסט עם פרופ' יהושע ברמן>>>

המצווה לספר ביציאת מצרים נעשית על ידי שאלות ותשובות. הילדים שואלים "מה נשתנה", ומוסיפים קושיות משלהם, וההורים משיבים להם. מדוע? כך הסביר ר' צבי אלימלך שפירא: "שביותר נקבע העניין בנפש הבן כאשר הסיפור בא לו על ידי מבוקשו, כיוון שהוקשה לו איזה דבר, וביקש למצוא טעם" (דרך פקודיך, עשה כא). המצווה לספר ביציאת מצרים על ידי שאלה ותשובה מנחה אותנו לדרך חינוכית מסוימת: הדיאלוג. והרי לנו מערכת היחסים המשפחתית, כפי שפסח מעצב אותה: מצד אחד, יחס של כבוד והערצה מצד הבנים כלפי הוריהם. מצד שני, יחס של דיאלוג והקשבה מצד ההורים כלפי ילדיהם.

פסח אינו חג פשוט וקל כמו פורים או חנוכה. הוא תובע מאמץ רב: הניקיונות, הבישולים, ליל הסדר הארוך והמעייף. אך דווקא פסח הוא החג הנחגג ביותר. זהו לקח חינוכי ותרבותי חשוב. לכולנו יש נטייה ללכת אחרי הקל והמענג, ולדחות את הקשה והתובעני. התורה נלחמת בנטייה הזו בחזיתות רבות. מפסח אנחנו לומדים שהבריחה מן המאמץ אינה משתלמת: בסופו של דבר, דווקא החג התובעני ביותר, הוא גם החג הנחגג ביותר, החג עם הרייטינג הכי גבוה.