חטא הגילנות

מאת: ענת מזרחי

הגילָנות היא אפליה על רקע גיל, כל גיל. הקבוצות המופלות ביותר הן כמובן של האנשים הזקנים", אומרת פרופ' ליאת איילון מבית הספר לעבודה סוציאלית בבר-אילן, המתמחה בהיבטים החברתיים והפסיכולוגיים של הזקנה, "יש המתייחסים להגדרה המוסדית של הביטוח הלאומי, שהיא גיל 62 לנשים ו-67 לגברים. לעומת זאת, יש חוקרים האומרים שזקן הוא מי שמבוגר ממך ב-10 שנים. בתרבויות שבהן תוחלת החיים נמוכה יותר, כמו באפריקה, בן 50 או 55 עשוי להיתפס כ'זקן".

פרופ' איילון עומדת בראש קבוצת מחקר רב-לאומית, החוקרת ומשווה מדיניות ואפליה על רקע גיל ב 34- מדינות. "אפשר למפות את תופעת הגילנות על פי המוקדים העיקריים, שהם שוק העבודה, תחום הבריאות והביטויים הפוגעניים בתקשורת", אומרת פרופ' איילון, "בתחום העבודה באה הגילנות לידי ביטוי בעיקר סביב הפרישה לגמלאות. גיל הפרישה נקבע באופן שרירותי ומאלץ אנשים מבוגרים להפסיק לעבוד מגיל מסוים, גם אם הם עדיין בשיא כוחם וניסיונם, ויכולתם לתרום למקום העבודה לא פחתה". צמתים אחרים הם הקושי להתקבל לעבודה כבר בגיל ארבעים; והימנעותם של המעסיקים מקידומם של מבוגרים ומהוצאתם להכשרה מקצועית.

בתחום הבריאות, לעיתים מהווה הגיל שיקול לאי מתן טיפול מניעתי, כגון אי ביצוע פעולות כירורגיות לשיפור איכות החיים. "אפילו במחקרים קליניים מתגלה גילנות, ומפתיע למדיי שהיא מתגלה אף כשמדובר בחקר תופעות זקנה מובהקות. אנשים בני 80 ומעלה הסובלים מדמנציה, הרבה פעמים אינם משתתפים במחקרים קליניים המיועדים לטפל בדמנציה. כך יוצא שהתרופות מבוססות על אוכלוסייה צעירה יותר, שהסיכוי שלה לסבול מדמנציה נמוך יחסית. יש כאן עיוות", אומרת פרופ' איילון. גיל צעיר, יופי פיזי ומיניות הם המסרים הסמויים והגלויים המועברים לנו באמצעי התקשורת חדשות לבקרים. פרופ' איילון מציינת במיוחד את הפרסומות למוצרי "אנטי אייג'ינג", שבהן דוגמניות צעירות מדגמנות קרמים למניעת קמטים והזדקנות העור. לדבריה, "עצם הקונספט 'אנטי אייג'ינג' הוא גילנות, מכיוון שהמסר הוא שצריך להילחם בהזדקנות".

הפחד גורם לפגיעה עצמית

חוקר הזקנה פרופ' בודנר מהחוג המשולב למדעי החברה, מצביע על הסכנות הנובעות מאימוץ התפיסה הגילנית: "אנשים שבצעירותם היו גילניים, יתקשו בבגרותם להרחיק מעצמם את התפיסות השליליות הללו ויהפכו למושאי אפלייתם, הן בעיני אחרים והן בעיני עצמם". לדבריו, מחקרים שנערכו לאורך שנים בארצות שונות, מראים כי לתפיסות שליליות של זקנה, זקנים והזדקנות יש השלכות מרחיקות לכת על בריאות האדם, ומכאן גם על תוחלת החיים ואיכות החיים. במחקר משווה בין אנשים עם תפיסות חיוביות של גיל והזדקנות לבין אנשים עם תפיסות שליליות, עולה כי אלה האחרונים נוטים יותר לסבול מבעיות לב, מירידה חדה בשמיעה, מאי-יציבות בהליכה, וכללית, מתפקוד קוגניטיבי פחות טוב; הם אף חיים 7.5 שנים פחות, בממוצע.

אחת הסיבות לתופעת הגילנות, אומר פרופ' בודנר, היא הפחד מהזקנה, שנקשרת אסוציאטיבית במוות ובתופעות כמו הידרדרות בשליטה על המוח ועל תפקודים נוספים של הגוף, עד כדי פגיעה בצלם אנוש. ההימנעות מקשר עם אנשים זקנים מבדלת אותנו מהם וממה שהם מייצגים בעינינו. סיבה נוספת לגילנות היא התחרות על אותם משאבים כלכליים בין אנשים זקנים לאנשים צעירים.

לדבריו, הניתוחים ההיסטוריים של היחס לזקנים בתקופות שונות ובתרבויות שונות, ובדיקת המחקרים המקשרים את התופעה לרמת המודרניזציה של החברה, לרמת החילוניות או הדתיות שלה ולמידה שבה החברה מדגישה את טובת הכלל על פני צרכיו של הפרט - כל אלה לא קיבלו אישוש מספק.

נשים אמפתיות יותר

לעומת הקושי לאבחן התניות היסטוריות וחברתיות, קל הרבה יותר לתת לתופעת הגילנות איפיון מגדרי. "לגברים יש נטייה חזקה יותר לגילנות", אומר פרופ' בודנר, "ממצא זה חוצה יבשות ותרבויות, ומוסבר בתפקיד הטיפולי המסורתי של הנשים, המאפשר להן לגלות אמפתיה". יחד עם זאת, מעניין לציין כי מחקר שנעשה בציבור הערבי (מחקר שהוביל ד"ר ברגמן יחד עם פרופ' בודנר וגב' שרה כהן-פרידל) הצביע על רמה גבוהה יותר של חרדות הזדקנות ועמדות גילניות בקרב נשים ערביות, בהשוואה לגברים הערבים. את הממצא המעניין הזה, שאינו מתיישב עם האמור לעיל, אפשר לתלות בעומס התפקודי והרגשי המוטל על האישה הערבייה, הנושאת במרבית עול הטיפול במטלות הבית ובהורים המזדקנים שלה ושל בן זוגה.

באשר לחברה היהודית בהשוואה לערבית, ניכר כי בחברה הערבית (המוסלמית בעיקר) נתפסים זקנים כמי שתורמים לחברה, והתנהגויות של הימנעות מאנשים זקנים מעטות בהשוואה למצב בחברה היהודית. הפחד מהזדקנות ומהשינויים בהופעה הפיזית, שמתרחשים עם ההזדקנות – אלה רווחים פחות בחברה הערבית.

בישראל קל יותר להזדקן?

"בעשורים האחרונים התפתחה בישראל תרבות הדיור המוגן, המאפשרת לזקנים חיים מוגנים-יחסית ומבודדים מהחברה הגילנית, המנוכרת והאלימה, המעוניינת להרחיקם מעיניה", אומרת פרופ' איילון, "יתרה מכך, בראיונות שערכתי גיליתי קבוצה גדולה של אנשים שתקופות ארוכות בחייהם לא מצאו את מקומם מבחינה חברתית ותעסוקתית, ורק לאחר שעברו לדיור המוגן הם מצאו מסגרת חמה ותומכת. עם זאת, גם פתרון חברתי זה להתמודדות עם הזקנה אינו חף מגילנות. הדיור המוגן אמנם משפר את איכות חיי הזקנים, אבל מרחיק אותם מהחברה. בנוסף, זהו פתרון חלקי בלבד, שנועד לאנשים עצמאיים יחסית וגם משוחררים כלכלית, ולפיכך הוא מתאים רק לאחוז קטן באוכלוסייה". למרות תופעות הגילנות והיחס כלפי הזקנים, פרופ' איילון סבורה כי מדינת ישראל היא מקום שלא רע להזדקן בו, נכון לימים אלה: "חוק הסיעוד, אף שאיננו מושלם, מיטיב עם האוכלוסייה יותר מבחלק מהמדינות. ככל שכלכלת המדינה קפיטליסטית יותר, כך קשה יותר להזדקן בה. בארצות הברית לאדם שאינו עובד אין ביטוח בריאות, ואם הוא לא חסך לפנסיה אין לו ממה להתקיים. בנוסף, במקרים רבים המשפחה מתגוררת בקצה השני של המדינה, המרחקים ארוכים מאוד והבדידות גדולה. בישראל הקטנה, לעומת זאת, הזקנים נהנים מתמיכה משפחתית וגם מתמיכה חלקית של הביטוח הלאומי".

רבות למִזעורהּ. פרופ' בודנר מציע לחוקק חוקים נגד אפליה בעבודה, בדיור ובבריאות, וכן "לחשוף באמצעי התקשורת יותר דמויות חיוביות ונערצות של זקנים. אפשר גם לקיים סדנאות וקורסים העוסקים בהכנה להזדקנות לאנשים בתחילת העשור השביעי לחייהם. אפשר ליזום מפגשים משותפים בין ילדים, נוער וזקנים, ואפילו לתכנן שכונות מגורים שייתנו מענה מכוון לאוכלוסייה הטרוגנית הכוללת גם זקנים".