Skip to main content
|

טראומה לאומית: איך קמים אחרי השבר?

פרופ' קרן גואטה, מומחית לוויקטימולוגיה, מתארת את סוגי הפגיעות והמעגלים החברתיים המושפעים מהטראומה, ומציעה דרכים להחלמה ולצמיחה

Image
טראומה לאומית

אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה הותירו צלקת עמוקה בחברה הישראלית. פרופ' קרן גואטה מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן מתארת את השפעות הטראומה ואת הדרכים להתמודדות אתן:

נחשפנו לטראומה שהיא איום ממשי על הגוף ועל הנפש. רבים מאיתנו חוו חוויה עוצמתית של חוסר שליטה וחוסר אונים, מול אכזריות ורוע בעוצמות קשות ומפתיעות. התגובות הראשוניות לאירועים, שכללו בין היתר קשיי שינה, חוסר סבלנות וקשיי ריכוז, היו חלק נורמלי מתהליך עיבוד הטראומה.

הנפגעים הישירים הם הפגיעים ביותר
כשקורים אירועים טראומטיים בסדר גודל שכזה, מעגלי הפגיעה מתחילים בנפגעים הישירים, שחוו את הטראומה על בשרם. המחקרים מראים כי כ-33%-39% מהם עלולים לפתח הפרעה פוסט-טראומטית. במעגל השני נמצאים בני המשפחה והחברים הקרובים, עם סיכון של 17%-29% לפתח את ההפרעה. המעגל השלישי כולל את אנשי צוותי החירום והטיפול (5%-6%), והמעגל הרביעי את מי שנחשף לטראומה דרך התקשורת (4%). "התמיכה החברתית היא המנבא הטוב ביותר להחלמה. לכן חשוב לזהות את המעגלים השונים ולהתאים להם את סוג התמיכה הנדרש. 

תשומת לב מיוחדת נדרשת לקבוצות בסיכון
תשומת לב מיוחדת נדרשת למספר קבוצות בסיכון מוגבר: משפחות החטופים המתמודדות עם "אובדן עמום" - מצב של אי-ודאות מתמשכת; נפגעי האלימות המינית ופשעי המלחמה; ואנשים עם רקע של פגיעה טראומטית קודמת, שהטראומה הנוכחית מפעילה מחדש את פצעי העבר. המשאבים הטיפוליים חייבים להיות מותאמים לכל קבוצה, וחשוב במיוחד לזהות מקרים של טראומה מורכבת, שבהם אדם חווה מספר סוגי פגיעות.

זיהוי מוקדם של סימני הפוסט טראומה מובילים להחלמה
הפרעה פוסט-טראומטית מתאפיינת בארבעה סימנים עיקריים: חודרנות (סיוטים ופלאשבקים), הימנעות ממחשבות וזיכרונות הקשורים לאירוע, שינויים בחשיבה וברגש, ועוררות יתר המתבטאת בדריכות ותגובות בהלה קיצוניות. ככל שהפגיעה בתפקוד נמשכת מעבר לחודש, עולה הסבירות להתפתחות ההפרעה. דרך ההחלמה מתחילה בקבלת תמיכה נפשית מקצועית מוקדם ככל האפשר. 94% מההחלמה מתרחשת בשנה הראשונה, ולכן זהו חלון הזדמנויות קריטי לטיפול. חשוב לפתח נרטיב אישי וקולקטיבי חדש, שבו הטראומה משולבת אך אינה שולטת. רבים מוצאים משמעות בעזרה לאחרים - תופעה המכונה "אלטרואיזם שנולד מסבל." הטיפול אינו חייב להיות ארוך; לעתים שלושה או ארבעה מפגשים יכולים להביא לשיפור משמעותי.

אפשר גם לצמוח לצד הכאב
המחקרים מראים כי אנשים רבים מדווחים על צמיחה פוסט-טראומטית כלומר, על שיפור בתפקוד הפסיכולוגי לצד הכאב. אנחנו רואים שיפור במערכות היחסים והערכה מחודשת של החיים, אבל חשוב לזכור - לא כולם חייבים לצמוח. העיקר הוא לכבד את קצב ההחלמה האישי של כל אחד. אפשר להשתמש בדוגמה של ניצולי שואה שהצליחו לבנות חיים משמעותיים למרות הטראומה הקשה, כעדות לכוח האנושי להתגבר ולצמוח מתוך הכאב. 

Remote video URL
Remote video URL

האזינו לפרקים נוספים בפודקאסט בר-דעת בספוטפיי, ובערוץ היוטיוב.
רוצים שנעדכן אתכם בכל פעם שמתפרסם פודקאסט חדש? הצטרפו לערוץ בר-דעת בווטסאפ