טקס הזיכרון לציון שנה לשבעה באוקטובר
אוניברסיטת בר-אילן התייחדה עם זכרם של 57 בני ובנות הקהילה, שנרצחו או נפלו בשנה האחרונה, במתקפת הטרור של החמאס ובמלחמת חרבות ברזל
קהילת בר-אילן התייחדה השבוע עם זכרם של הנרצחים, הנרצחות והנופלים בהם סטודנטים, סטודנטיות, ובני משפחה של סטודנטים ואנשי סגל. 57 בני ובנות קהילה איבדה אוניברסיטת בר-אילן מאז אירועי השבעה באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. רק בשבוע שעבר נוסף לרשימה טרגית זו שם נוסף: רויטל ברונשטיין, סטודנטית מצטיינת לתואר שני בתוכנית למדעי המידע, שנרצחה בפיגוע ברכבת הקלה ביפו.
הטקס, אותו הנחתה פרופ' נעה וילצ'ינסקי, ראש המערך לתוכניות ייעודיות, נפתח בדקה דומיה. אחר כך ביצע הזמר דני רובס את השיר 'פנים ושמות', על רקע שקופית מתחלפת עם שמות הנרצחים, הנרצחות והנופלים מקהילת בר-אילן. "מדהים איך שירים שינו בשנה האחרונה את המשמעות שלהם", אמר רובס, ששירו נכתב במקור בניו יורק המושלגת. 'פנים ושמות' הייתה גם התמה של הטקס כולו, בו הוצגו סיפוריהם של כמה מהנופלים.
דרור נטרל מטען בידיים חשופות. יואב כתב: 20 הדקות הטובות בחיי
עם הנופלים נמנים ארבעה בוגרים טריים של האוניברסיטה, שלא הספיקו להגיע אל טקס הסיום, לעטות את הגלימה ולקבל את התעודה. אחד מהם הוא רס"מ דרור אלטון, שלמד בתוכנית מורשה במדור לזרועות הביטחון. דרור היה לוחם, מפקד וחבלן בימ"מ. בבוקר השבעה באוקטובר הוא הוקפץ לצומת שער הנגב, שם הספיק לנטרל מטען בידיים חשופות, לפני שנפל בקרב, עם שמונה לוחמים נוספים. הוא היה בן 29, נשוי לכליל ואב לארז, שהיה אז בן חצי שנה. תוכנית מורשה איבדה במלחמה בוגר נוסף: ייטב לב הלוי.
סגן יואב מלייב, בנה של ד"ר מאיה כהן-מלייב מהפקולטה לחינוך, היה קצין בגדוד 77 של השריון. בשבעה באוקטובר הוא נשאר בבסיס יפתח, כקצין התורן של כיתת הכוננות. כשהחלה המתקפה הוא הציב חיילים חמושים בפתח המיגונית, כדי להגן על חיי שאר החיילים בבסיס, ומיהר אל השער, שם נלחמו הוא ועוד חמישה חיילים בכוח מחבלים גדול מהם בהרבה. יואב נפצע אנושות. בכוחותיו האחרונים הוא זחל למקום מבטחים, והוציא מכיסו פנקס. על הדף הראשון הוא כתב – צד שני, ובצד השני כתב: '20 הדקות הטובות בחיי. עלינו לפה בזחילה, נפצעתי ויש מטח עכשיו. חושב עלייך ואחשוב על הזמן. אני אוהב אותך'. יואב איבד את ההכרה ומת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן. לאחר שהוצג סיפורו, ביצע הזמר דני רובס את השיר 'מכתב קטן'.
נועם שי, סטודנט מהמחלקה לניהול, הגיע למסיבת הנובה ברעים עם חברתו דניאל וולדמן. הם הכירו בצבא, כשהוא היה מ"כ טירונים בסיירת עורב של גבעתי, והיא מדריכת קליעה. הם היו ביחד 6 שנים, ותכננו להתחתן. כשהחלה המתקפה הם ניסו להימלט מהמסיבה, נעו דרומה ונתקלו במארב של מחבלים. ארבעה מיושבי הרכב נרצחו, ובהם נועם ודניאל. החמישי נחטף. נועם ודניאל נקברו זה לצד זו בטבעון. על קברם נכתב - זכינו לאהוב.
כל אדם זקוק לבית
"באנו לפה כדי לזכור ביחד, לכאוב ביחד, לבכות ביחד - ולהמשיך ביחד, כי בזה חוסננו. אנחנו ננצח ביחד ונשתקם כאומה ביחד" אמר נשיא האוניברסיטה, פרופ' אריה צבן. צבן התייחס בדבריו גם אל המפונים, והקרין סרטון מפרויקט חדש שמספר את סיפורם. הסרטון הציג, דרך עיניו של סיני בן ה-4.5 ושל אמו ליאל, את סיפורה של המשפחה, שיצאה באותו בוקר מהעוטף בשלום, אך מאז לא שבה אל ביתה שבקיבוץ סעד. סיני הוא נכדו של פרופ' צבן, וליאל היא בתו.
"לעזוב בית זה לא רק לעבור ממקום אחד לאחר - זה לעזוב מקום, שייכות, קהילה. מאז השבעה באוקטובר למעלה מ-145 אלף איש מופנים מבתיהם", אמרה פרופ' וילצ'ינסקי, לפני שהציגה את שירו של סרן יהל גזית, 'כל אדם זקוק לבית'. יהל, בנה של מיה גזית מבית הספר לעבודה סוציאלית, נפל ב-4.12 בקרב בסג'עייה, והוא בן 24 במותו. הוא היה מוזיקאי וכותב, חבר בלהקת 'רעש לבן'. אחרי מותו מצאו הוריו למעלה ממאה שירים שכתב. את השיר 'כל אדם זקוק לבית' הלחין ושר דני רובס, שביצע אותו גם על בימת הטקס. "השיר שיהל כתב הפך עתה רלוונטי מתמיד", אמרה פרופ' וילצ'ינסקי. האזינו לשיר שכתב סרן יהל גזית.
בטקס הוזכרו גם 101 החטופים והחטופות שנמצאים עדיין בעזה, והוקרן לכבודם סרטון שהכין מטה משפחות החטופים. הסרטון, על רקע השיר "הכל עומד במקום", מזכיר כי הכל יעמוד במקום והזמן לא יזוז מלכת עד שהם ישובו. אחריו, ביצע דני רובס את השיר 'מחר הוא יחזור' בביצוע מרגש במיוחד, נקי, ללא גיטרה וללא מיקרופון. "יש לי בעיה עם השיר הזה בהקשר של החטופים כי הם לא יחזרו לבד, צריך להחזיר אותם", אמר רובס, לפני שהקדיש להם את השיר.
רב הקמפוס הרב שלמה שפר, נשא תפילת אל מלא רחמים לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים, ותפילה לשובם של החטופים והחטופות. את התפילה כתב הרב ד"ר תמיר גרנות, שאשתו סטודנטית בבר-אילן, ובנו אמתי נפל ב-15.10, במוצב בגבול לבנון. תפילה נוספת נשא הרב שפר לשלומם של הלוחמים והלוחמות, אנשי ונשות כוחות הביטחון.
להמשיך ביחד
"האם ניתן לחשוב על התחלות חדשות? האם ניתן לחשוב על משהו חדש שמתחיל? להיות שוב בדרך אל האושר?" שאלה פרופ' וילצ'ינסקי, בהתייחסה אל העתיד הצפוי לנו כמדינה וכעם. היא סיפרה על מרכז חמניה שמוקם בימים אלה באוניברסיטה, המתכלל את כל פעילויות החוסן של בר-אילן, הן עבור בני קהילת האוניברסיטה והן עבור תושבי המדינה כולה. "עוד ניפגש ויהיה לנו טוב, וזה יהיה בקרוב", היא סיכמה בציטוט משירו של אריק איינשטיין, אותו ביצע על הבמה דני רובס. הטקס ננעל בשירת התקווה, ובתקווה לעתיד טוב יותר.