איזו תמונה נזכור טוב יותר?

בתנאי ראות גרועים, אנו עשויים להשקיע מאמץ מיוחד כדי להבין את מה שנמצא לנגד עינינו. האם מאמץ זה, שכולל הפניית משאבים וקשב, תורם לזכירה טובה יותר של התמונה או שאיכות הפרטים הירודה שמקבלת מערכת הראייה גורמת לכך שהתמונה תיזכר טוב פחות? ניסוי בתנאים שמחקים את חיי היומיום, שבוצע במעבדתה של ד"ר שרון גילאי-דותן מבית הספר לאופטומטריה ומדעי הראייה באוניברסיטת בר-אילן, מלמד שלזיכרון הראייתי יש העדפות ספציפיות.

הזיכרון הראייתי אינו בהכרח "נאמן למקור" כפי שמראים מחקרים שונים העוסקים בזכירת תמונות. לדוגמה, נמצא שאנשים נוטים לזכור תמונות כמגורענות פחות או מטושטשות פחות ממה שהן במציאות. נמצא גם שהזיכרון לתמונות אינו בהכרח כפי שנבדקים משערים שיהיה ולעיתים הוא טוב יותר דווקא לתמונות שאנו מניחים שנזכור טוב פחות. בעוד שהתופעות הללו מדגימות שהזיכרון האנושי אינו בהכרח "נאמן למקור", ידוע גם שתמונה דהויה מפעילה את מערכת הראייה טוב פחות מתמונה ברורה ובהירה ולכן הסיכוי שהמידע שקיים בתמונה דהויה ייצרב בזיכרון קטן יותר.  

לנוכח הממצאים המגוונים האלה, קשה מאוד לחזות האם בתנאי ראות גרועים, המידע הדל שנכנס למערכת הראייה ישפיע לרעה על הזיכרון, או שמא המאמצים להתגבר על הראות הגרועה דווקא יחזקו את הזיכרון הראייתי. מחקר שנעשה במעבדת גילאי-דותן בבית הספר לאופטומטריה ומדעי הראייה בפקולטה למדעי החיים ומהמרכז הבין-תחומי למדעי המוח בבר-אילן עסק בשאלה הזאת.

צוות המחקר בדק כיצד משפיעה רמת הניגודיות של תמונה (עד כמה היא דהויה או ברורה) על הסיכוי שלה להיזכר בפועל. הנבדקים והנבדקות לא היו מודעים לכך שהם משתתפים בניסוי זיכרון או שייבחנו על התמונות לאחר מכן. שיטה מחקר זאת, שפותחה במעבדתה של ד"ר גילאי-דותן, נקראת "קידוד טבעי" והיא בוחנת את הזיכרון הראייתי תוך ניסיון לדמות ראייה יומיומית, בה אנחנו מסתכלים על העולם בדרכנו. בשיטת הקידוד הטבעי הנבדקים והנבדקות רק מתבקשים להסתכל על התמונות, ללא הנחיות מה לעשות עם המידע הראייתי, ובנוסף אינם מודעים לכך שתהיה בדיקת זיכרון לאחר מכן.

החוקרות במעבדת גילאי-דותן הניחו שבתנאי קידוד טבעי המדמה ראייה יומיומית, על אף המאמץ הכרוך בראייה של תמונות דהויות, הן ייזכרו פחות טוב מאחר שהן מפעילות פחות טוב את מערכת הראייה בשלבי העיבוד הראשוניים שלה במוח (באזורים מוחיים שבהם נוצרות מפות פעילות של התמונה שנפלה על הרשתית).

במחקר, שאותו הובילו תלמידות המחקר לימור ברוק ואולגה קרייצמן, ולקחה בו חלק גם שיימא מאסרווה, הוצגו לנבדקות ולנבדקים תמונות ברמות שונות של ניגודיות (מתמונות דהויות מאוד ועד תמונות ברורות מאוד). לאחר מכן קיבלו הנבדקות והנבדקים בהפתעה מבחן שבדק את זכירת התמונות. נמצא שהתמונות הברורות יותר נזכרו ב-50% יותר בהשוואה לתמונות הדהויות ביותר. החוקרות גם השוו בין קבוצות ניסוי ומצאו שרוב התמונות נזכרו יותר טוב כאשר הוצגו במצב ברור לעומת מצב דהוי. כמו כן נמצא שהזיכרון היה נמוך מכפי שנמצא במחקרים קודמים שלא השתמשו בשיטת הקידוד הטבעי.

מחקר זה מצטרף למחקרים קודמים במעבדת גילאי-דותן שמצאו שבקידוד טבעי תמונות גדולות יותר נזכרות טוב יותר. סדרת מחקרים חדשנית זו בודקת לראשונה את הזיכרון הראייתי בקידוד טבעי ומנסה להתחקות אחר הגורמים המאפיינים את הזיכרון הראייתי בחיי היום-יום. מחקרים רבים מצאו שלזיכרון הראייתי יש קיבולת עצומה הוא ומאפשר לזכור אפילו אלפי תמונות בדיוק רב. אולם מחקרים אלו בוצעו בתנאי מעבדה מבוקרים, שאינם מאפיינים את הראייה בחיי היומיום. לעומת ממצאים אלו, בקידוד טבעי נראה שהזיכרון האנושי לא רק שאינו מושלם, אלא אף מושפע באופן מהותי מהבולטות הפיזיקלית של הגירוי הראייתי, ושתכונות פיזיקליות - כמו ניגודיות, טשטוש ואף גודל התמונה - משפיעות באופן ישיר על הזיכרון. אפיון הזיכרון בתנאי ראייה יומיומית חשוב כי הוא יכול ללמד אותנו איך נכון להנגיש מידע ראייתי במערכת החינוך, בראייה ירודה, בשיקום ראייתי ולאנשים מבוגרים.

לתוכניות הלימוד בבית הספר לאופטומטריה ומדעי הראייה