בר-אילן מציינת מאה ימים לשבעה באוקטובר

בסמוך לגינת השבים והשבות, שנשתלה בקמפוס אוניברסיטת בר-אילן חודשיים לאחר אירועי השבעה באוקטובר, נערך היום טקס לציון מאה ימים לאסון. "אנו מציינים היום מאה ימים של היעדר, מאה ימים שבהם מאות חטופים נמצאים בשבי החמאס בתנאים לא אנושיים, מאה ימים של גיהינום עלי אדמות ומתחת לאדמה", אמר בנאומו רקטור האוניברסיטה, פרופ' אמנון אלבק. "יחד עם אותן חטופים עוד מאות בני משפחה המיטלטלים בין תקווה לייאוש, או שמא חס וחלילה בין ייאוש לייאוש. במקום שהם, בני המשפחה, עומדים, אין כל תביעה יכולה לעמוד". בנוסף, חלק הרקטור בדבריו כבוד לשני חיילים ממשפחת בר אילן שנפלו בקרב רק בשבוע שעבר: רס"ל במיל' אלקנה נוילנדר ז"ל, סטודנט שנה ב' בפקולטה למשפטים; ורס"ל במיל' דוד שורץ ז"ל, בנה של ד"ר שרה שורץ מהמחלקה לתנ"ך ובית הספר ללימודי יסוד בפקולטה למדעי היהדות. הם מצטרפים לעשרות סטודנטים, בוגרים ובני משפחה שנפלו מאז השבעה באוקטובר.

אחריו עלה לבמה הזמר אלירן שדה, שביצע את השיר "אחרי הנצח", שכתב והלחין אילן דרמון:
עַד אַחֲרֵי הַנֵּצַח
עַד לִפְנֵי הַכֹּל
נִפָּגֵשׁ תִּרְאֶה בַּסּוֹף
זְמַן הוּא יָם אַךְ לֹא הַחוֹף
עַד קַצְווֹת הָרוּחַ
עַד יִכְבֶּה הָאוֹר
נִפָּגֵשׁ תִּרְאֶה בַּסּוֹף
זְמַן הוּא יָם אַךְ לֹא הַחוֹף
תִּרְאֶה בַּסּוֹף

בנוסף, הוקרא באירוע "על קירות בארי", שירו של המשורר אנדד אלדן בן ה-99, תושב בארי שניצל מן הטבח. את השיר כתב אלדן לפני תשע שנים, לזכר בתו לירז שנפטרה. היום הוא מקבל משמעות מצמררת נוספת:
עַל קִירוֹת בְּאֵרִי כָּתַבְתִּי קוֹרוֹתֶיהָ
מִמְּקוֹרוֹת וּמַעֲמַקִּים קְרוּעֵי קֹר
עֵת קָרְאוּ אֶת הַקּוֹרֶה בַּכְּאֵב וְאוֹרוֹתֶיהָ
נָפְלוּ לַעֲרָפֶל וַאֲפֵלַת לַיְלָה וִילָלָה כְּמָקוֹר
לַתְּפִלָּה כִּי נָפְלוּ יְלָדֶיהָ וְדֶלֶת נְעוּלָה
לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם נוֹשְׁמִים שְׁמָמָה וּשְׁכוֹל
הוֹרִים לְלֹא רַחֲמִים מִי יְנַחֵם כִּי קְלָלָה
לוֹחֶשֶׁת אַל טַל וּמָטָר וּמֻתָּר לִבְכּוֹת לְמִי שֶׁיָּכוֹל
יֵשׁ שָׁעָה רוֹחֶשֶׁת חֹשֶךְ אַךְ יֵשׁ שַׁחַר וְהִלָּה

הטקס ננעל בתפילה שהוביל הרקטור למען השבויים והחטופים, ובשירת התקווה.

צעדה למען השבועיים והחטופים
בשעה 11:00 יצאה לדרך, ביוזמת אגודת הסטודנטים של בר-אילן, צעדה למען השבויים והחטופים. הצעדה יצאה משער 5, והתחילה מחלוקת צמידים צהובים עליהם נכתב התאריך עם ההאשטג #bringthemback.

הצעדה עברה דרך השדרה המרכזית, שלאורכה הוצבו תמונות של החטופים והחטופות. ליד כל אחת מהתמונות הונחה קערה עם פיתות ואורז - המזון אותו מקבלים השבויים והחטופים בשבי. היא הסתיימה בגינת השבים והשבות, אז גם הופרחו לשמיים בלונים צהובים, עם התקווה לחזרתם הביתה בקרוב.

נשיא בר-אילן נאם בכיכר החטופים

בשעה 14:00 נאם בכיכר החטופים פרופ' אריה צבן, נשיא אוניברסיטת בר-אילן ויו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות. "אני עומד פה בשם 130 אלף סטודנטיות וסטודנטים באוניברסיטאות המחקר בישראל, 25 אלף מרצים ומרצות, וכ-15 עשר אלף אנשי ונשות מנהל. כ-170 אלף איש ואישה ששלחו אותי לומר לכם – אתם לא לבד", אמר פרופ' צבן לבני משפחות החטופים והשבויים. "אתם חווים את הכאב האישי והדאגה האין סופית, דקה ועוד דקה, שעה אחרי שעה, ואנחנו כואבים אתכם, דואגים עד אין קץ, בוכים, מחבקים, ובעיקר מחויבים. זהו מאבק שלנו, של כולנו. זהו מאבק אישי, אנושי, יהודי ולאומי. זהו מאבק על דמותה של מדינת ישראל לדורי דורות".

פרופ' צבן סיפר באירוע כי בשביעי באוקטובר גם בתו, בעלה ושני ילדיהם הקטנים שהו נעולים בממ"ד באחד מקיבוצי העוטף, ורק פסע היה בינם לבין הגיהינום. "משהתבררה הזוועה הפכנו כולנו למשפחה גדולה אחת. יש משהו בתמהיל של החטופים והחטופות שלא מאפשר לנו להיות אדישים ולהמשיך בחיינו. הם בקלות יכלו להיות הורינו, אחינו, הילדים שלנו, הסטודנטים שלנו - ואכן, כמה מהחטופים הם סטודנטים שלנו, והקמפוסים לא נראים אותו דבר בלעדיהם", אמר צבן. הוא שלח תנחומים למשפחות הנופלים, איחולי החלמה לפצועים, ותפילה לשובם בשלום של כל חיילנו, שעדיין בשדה הקרב.

לצד זאת, ציין פרופ' צבן את היוזמות שהופעלו באוניברסיטאות מאז השבעה באוקטובר, לרבות פעילות הסברתית בעולם האקדמיה, ואת ההסתגלות של האקדמיה הישראלית למצב. "בימים אלה אנחנו ממשיכים להכשיר את המטפלים והמטפלות, הרופאים והרופאות, וכל יתר המקצועות הנדרשים לשיקום וצמיחה של מדינתנו האהובה", הוא אמר, והוסיף: "אבל כל זאת תלוי בשובם של כל החטופות והחטופים במהרה. זהו תנאי בסיס לקיום האומה. אנחנו לא נעצור עד שאחרון אנשינו יחזור. עד שהאחרונה תשב בביתה בבטחה. אנחנו אתכם, סביבכם, בתוככם, כבר מאה ימים, היום ביתר שאת – ולנצח".