Skip to main content
|

פרופ' יגאל לוין

המחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו

Image
יגאל לוין

איך תנ"ך, היסטוריה, גיאוגרפיה וארכיאולוגיה משתלבים זה בזה? כיצד ניתן להשתמש בתחומי דעת שונים כדי ללמוד על העבר? הכירו את פרופ' יגאל לוין מהמחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו העוסק בשאלות אלה במסגרת תפקידו כראש החוג הרב-תחומי למדעי היהדות.

"חקר ההיסטוריה הוא הניסיון שלנו לשחזר את העבר, ולהבין את התהליכים שעיצבו את החברה האנושית ותולדותיה", אומר פרופ' לוין. "לצורך כך, אנחנו משתמשים במקורות מידע רבים, וביניהם גם מקורות כתובים וגם ממצאים ארכיאולוגיים. כל אחד מסוגי המקורות האלה מהווה אתגר בפני עצמו. בנוסף, אנחנו מנסים להבין את הסיפור ההיסטורי על רקע המציאות, ומציאות זו מעוצבת על-ידי התנאים הגיאוגרפיים.

"כלומר, הגיאוגרפיה היא ה'במה', שעל-גביה 'משחקות' הדמויות ההיסטוריות, והממצאים הארכיאולוגי הם החפצים הנמצאים על אותה במה". כדוגמה לכך מביא פרופ' לבין את חקר תולדותיה של ירושלים. רק מי שיבין את המציאות הגיאוגרפית של העיר, היושבת בין קו פרשת המים של ההר המרכזי של ארץ ישראל ובין המדבר, הניזונה ממעיין עיקרי אחד, הגיחון, והנפרסת על-גבי מספר גבעות – הר הבית, הר ציון, גבעת עיר דוד – יכול להבין את תולדותיה. בדיוק בגלל זה, יוסף בן מתתיהו, לפני שהתחיל לספר על המצור הרומי על העיר בכתביו, טרח לתאר לקוראיו בפרטי-פרטים את הגיאוגרפיה של העיר.

התקופה שבה מתעניין פרופ' לוין היא תקופת המקרא, והתנ"ך הוא המקור ההיסטורי החשוב ביותר עבורו. התנ"ך הוא מקור מאתגר המורכב מסוגות ספרותיות שונות, שנכתבו על-ידי אנשים שונים בזמנים שונים, ויש לו היסטוריה ארוכה של עריכה, העתקה ופרשנות. לדוגמה, ספרי עזרא ונחמיה מתארים את תהליך שיבת ציון, כלומר חזרת היהודים מגלות בבל, בניית בית המקדש השני, ושיקום חומות ירושלים. מהתיאור נראה כאילו במהלך כמה דורות הצליחו השבים להתגבר על אויביהם וליצור עיר חזקה, בטוחה ומשגשגת. אולם הנביאים חגי וזכריה, בני אותה תקופה, מתארים קשיים אין-סופיים שעמדו לפני השבים. הארכיאולוגיה מראה שלכל אורך התקופה, נותרה ירושלים עיר קטנה, ענייה, והחומות המפורסמות לא נראות בשטח.

זה בדיוק סוג המחקר המיושם במרכז החוג הרב-תחומי למדעי היהדות, שפרופ' לוין עומד בראשו. במסגרת החוג, קיימת תוכנית למצטיינים המכונה "כרמים". תלמידי החוג ותוכנית "כרמים" לומדים מכל תחומי הדעת הקיימים בתוך הפולטה למדעי היהדות, מסיירים בשטח, ובונים יחד קהילה לומדת.