זיהוי מוקדם של אוטיזם

שני מחקרים עוקבים הראו שניתן לזהות תסמינים מוקדמים בעלי זיקה לאוטיזם כבר בשנת החיים הראשונה. איתור מוקדם מאפשר התערבות טיפולית כבר בשנה השנייה לחיים. למחקרים אלה עשויה להיות השפעה מכרעת על ילדים עם אוטיזם, שכן ההתערבות הנעשית בגיל ינקות צעיר נמצאה כמקדמת יותר בכל המדדים ההתפתחותיים.  

בימים אלה התפרסמו בכתב העת המדעי International Journal of Pediatrics & Neonatal Care שני מחקרים עוקבים בתחום הזיהוי המוקדם של אוטיזם בינקות ומשמעותה של התערבות מוקדמת מאוד. המחקרים בוצעו על ידי ד"ר חנה אלונים, ממרכז מפנה להתערבות מוקדמת באוטיזם של הינקות, ובית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן, ושותפיה, ד"ר עדו ליברמן, גיורא שיינגזיכט, ד"ר הלל ברוידא  וד"ר דני טיאר. 

מחקר אחד עסק בזיהוי מוקדם של סימני אוטיזם על בסיס תיעודי וידאו של פעוטות, והמחקר השני עסק בהשפעתן של התערבויות טיפוליות שהחלו בשני שלבים שונים, והשוואה ביניהן. שני המאמרים יחד מצביעים על האפשרות לאבחן אוטיזם לפני גיל שנה (בעולם נהוג לאבחן בין גיל שנתיים ובין גיל שלוש ואף יותר מאוחר) ולשפר את התקדמות הילדים באמצעות התערבות טיפולית מוקדמת. המחקרים הוצגו בנובמבר האחרון בכנס בינלאומי של תינוקות בסיכון לאוטיזם. 

במשך שנים, כשנשאלו הורים לילדים עם אוטיזם מתי הבחינו לראשונה במשהו שונה בהתפתחות ילדיהם, ענו רבים מהם שהתפתחות ילדיהם הייתה תקינה עד גיל שנה ואז החלה נסיגה. 

אולם, היו אימהות שטענו שהן הרגישו מלכתחילה שמשהו לא היה כשורה אצל התינוקות שלהן, אך לא הקשיבו להן. במחקר המוצג, שהתקיים במרכז "מפנה" במשך עשור, ביקשו החוקרים לבדוק מתי ניתן היה לראות את הופעת התסמינים הלא טיפוסיים, בקבוצת תינוקות שאובחנו עם אוטיזם בסביבות גיל שלוש. הממצאים הראו, שאצל 89% מהתינוקות שהשתתפו במחקר, ניתן היה להבחין בתסמינים המוקדמים כבר החל מגיל 4 עד 6 חודשים, אלא שרוב ההורים לא ידעו ליחס לכך את המשמעות ההתפתחותית, או ציפו שהדברים יסתדרו בהמשך.   

המאמר הראשון מציג מחקר רטרוספקטיבי חלוצי בן עשור שנעשה במרכז מפנה העוסק בהתערבות טיפולית באוטיזם בפעוטות, בשיתוף עם בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן. המחקר בדק באיזה שלב בינקות מופיעים הסימנים הראשונים בעלי זיקה לאוטיזם העשויים להעלות חשד להתפתחות אוטיזם. במחקר, שממצאיו הראשונים פורסמו בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, vol. 76 ב-2011, השתתפו 110 ילדים וילדות מישראל, ארה"ב ואירופה, כולם אובחנו עם אוטיזם בין הגילאים 2.5 ל-3 שנים, כרבע מהם היו בנות והיתר בנים. החוקרים והחוקרות השתמשו בתיעוד וידיאו של תינוקות מיום הולדתם במשך שנת החיים הראשונה.

סרטוני הווידיאו ששימשו למחקר צולמו על ידי ההורים לפני שילדיהם אובחנו. בסרטונים צפו מומחים בהתפתחות תינוקות שלא הכירו את התינוקות המצולמים, והתבקשו לציין התנהגויות החורגות מהתפתחות טיפוסית. 

הסימנים שאותרו כבעלי זיקה לאוטיזם היו היעדר קשר עין, חוסר תגובה לקול או לנוכחות של ההורה, פסיביות חריגה או לחלופין פעלתנות חריגה, עיכוב בהתפתחות המוטורית, סירוב לאכול, רתיעה ממגע וגדילה מואצת של היקף הראש. כל הסימנים דורגו על פי שכיחות ובהמשך בוצעה הצלבה בין הופעת כמה סימנים במקביל כדי לספק אבחון מדויק יותר. 

האם ניתן לזהות תסמינים מנבאי אוטיזם?

הממצאים הצביעו על כך שאצל 89% מהנבדקים ניתן היה לזהות תסמינים מנבאי אוטיזם כבר מגיל ארבעה חודשים. בעקבות כך פותח כלי סינון לאיתור תינוקות בסיכון לאוטיזם,ESPASSI© , שנוסה כפיילוט בבית החולים איכילוב. מאחר שלא קיימים עדיין כלים ביולוגיים אמפיריים מוכחים לאבחון אוטיזם, לזיהוי מוקדם באמצעות תצפית על ההתנהגות יש חשיבות מרובה, שכן כך ניתן להתחיל בטיפול בשלבים מוקדמים בחיים.  

המאמר השני של ד"ר אלונים ושותפיה עוסק בדיוק בכך – הוא מציג מחקר השוואתי שעקב אחר שתי קבוצות גיל שאובחנו עם אוטיזם וטופלו במרכז מפנה: בקבוצה אחת השתתפו 39 פעוטות שטופלו בשנה השלישית לחייהם; בקבוצה השנייה השתתפו 45 תינוקות שטופלו בשנה השנייה לחייהם. ההתערבות החלה כטיפול אינטנסיבי במרכז הטיפולי במהלך שלושה שבועות, ולאחר מכן המשיכה כליווי במשך חצי שנה בבתיהם של הילדים, באמצעות מטפלות שהוכשרו בבית הספר להכשרת מטפלים על פי גישת מפנה, באוניברסיטת בר-אילן. הטיפול היה מערכתי, פסיכולוגי, משפחתי וסביבתי, וכמשתמע כלל לא רק את התינוקות, אלא גם את בני המשפחה הגרעינית.

ההתערבויות התייחסו להיבטיה הגופניים, חושיים, מוטוריים, רגשיים וקוגניטיביים של ההתפתחות, והתמקדו בהתפתחות הקשר ומינוף היכולות של התינוקות מתוך סקרנות והנאה. 

את הטיפולים קיבלו שתי קבוצות של ילדים וילדות שאובחנו עם אוטיזם. קבוצה אחת של תינוקות בגילאי שנה עד שנתיים וקבוצה של פעוטות בגילאי שנתיים עד שלוש. ההתנהגויות שנמדדו חולקו לארבעה אשכולות: מעורבות רגשית, משחק, תקשורת ותפקוד. כל אשכול כלל כמה רכיבי התנהגות, שנמדדו לפני הטיפול ואחריו, והושוו בין שתי קבוצות הגיל.

שתי הקבוצות הציגו התקדמות בכל רכיבי ההתפתחות, אולם הקבוצה הצעירה הציגה שיפור סטטיסטי מובהק באופן משמעותי לעומת הקבוצה הבוגרת יותר. מחקר זה שנעשה במהלך העשור האחרון מאשש את יכולת השיפור של תינוקות צעירים בפרק זמן קצר, בשל הדינאמיות של צמיחת הנוירונים במוח, היוצרים רשת של תאי עצב ששולטים בתפקודים המוטוריים, הסנסוריים, רגשיים וקוגניטיביים. 

המסקנה של ממצאי שני המחקרים הקליניים היא, שצמצום פערי זמן בין איתור מוקדם והתערבות טיפולית מוקדמת עשוי לצמצם באופן משמעותי ביותר את חומרת הסטייה ההתפתחותית לאורך החיים. יתרה מכך, מחקרים נוספים מעידים שמצב של דאגה או חרדה הורית מתמשכת מביא את המשפחה למעין מעגל קסמים, שלו יש השפעה לא מבוטלת על התפתחות התינוק. התערבות מוקדמת עשויה למתן חרדות ולתת בידי ההורים כלים מתאימים להתמודדות יומיומית למען קידום ילדיהם. 

לכל המידע על תואר שני בחינוך מיוחד עם התמחות באוטיזם>>>