ציורי חגי תשרי בבתי כנסת

כחוקר אמנות יהודית, תמיד הוקסמתי מעיטורי הפנים בבתי כנסת במזרח אירופה ובמרכזה. בעת החדשה המוקדמת, ציורים אלה כללו חיות רבות, מוטיבים מעולם הצומח ותיאורים של ירושלים ושל בית המקדש. רבים מהציורים הללו התייחסו לחגי תשרי, וביטאו את המעבר מחיי הגולה אל עבר מציאות גאולית. דוגמה מובהקת לכך היא ציור הקיר המערבי בבית הכנסת מן העיירה הורב שעל המיין, באזור פרנקוניה (כיום בבוואריה). ציור זה מלמד על התפיסה העל-זמנית של הצייר ושל הקהילה היהודית במאה השמונה עשרה.

ציור הקיר כולל שלוש סצנות עיקריות. חיי הגולה מיוצגים באופן מצומצם בסצנה השמאלית בדמות כפר קטן מתחת לנוף גבעות. מעל הכפר מצוירת ירושלים, משאת הלב והתפילות, כעיר גדולה ומרשימה שהשער הראשי שלה נעול. הכתובת "ב"ה" הממוקמת בין שני מגדלים מציינת את מקום בית המקדש.

הנתיב מהקיום הנוכחי בגולה לחיי הגאולה בירושלים עובר בסצנה המרכזית. שני האריות המחצצרים והשופרות התלויים מעליהם מזמנים את המתפללים למשפט השמיימי המתרחש בראש השנה וביום כיפור, ונחתם בחג הסוכות. החצוצרות והשופרות מקשרים את הסצנה לבית המקדש – על פי התלמוד, המקום היחיד שבו תקעו הן בחצוצרות והן בשופרות בראש השנה.

סצנה האחרונה, מימין, מייצגת את התגשמות הגאולה. הכתובת "ולקחתם לכם [...] פרי עץ הדר, כפות תמרים [...]" (ויקרא כ"ג מ') מתייחסת לארבעת המינים. מתחתיה מצויר טנא שבו פירות, פרחים וענפים, אשר תואר עד כה במחקר כ"סל ארבעת המינים". הצמח המזוהה היחיד מארבעת המינים הוא הלולב – שצויר בדמות ענפים ארוכים, ולצידו פרחים ואשכולות ענבים. אלה עשויים לייצג את שפע פירות הארץ ואולי אף את שבעת המינים המובאים לבית מקדש עם הכניסה לארץ: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך, ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם".

חיבור הסצנות השונות מייצג תפיסה על זמנית של הקיום היהודי – הלאומי, הדתי והאישי – כפי שתפסו אותו הצייר והקהילה היהודית בהורב. התפיסה הזאת מצמצמת ודוחקת את חיי ההווה של הקיום היהודי בגולה לפינה, ושמה במרכז ההוויה את האמונה בגאולה – שהביטויים החזותיים שלה מתפרסים על רוב שטח הקיר.

בתמונה: בית הכנסת של הורב, הקיר המערבי, גרמניה, 1735; ירושלים, מוזיאון ישראל, האגף לאמנות יהודית ע״ש ג׳ק, ג׳וזף ומורטון מנדל