צ'ינגיס חאן

ד"ר גדעון אלעזר, ממגמת לימודי מזרח אסיה בתוכנית הרב-תחומית במדעי הרוח באוניברסיטת בר-אילן, מספר על האיש שחותמו עדיין ניכר ממזרח למערב.

צ'ינגיס חאן נולד בשנת 1162 בקירוב בשם טמוג'ין, כבנו היתום של מנהיג שבט שולי בפינה נידחת בערבה המונגולית. על פי הספר "ההיסטוריה הסודית של המונגולים" שנכתב לאחר מותו, נסיבות לידתו של טמוג'ין בישרו על הישגיו האדירים: הוא יצא מבטן אימו כשקריש דם אחוז באגרופו הקמוץ, אות לעתידו כמנהיג גדול.

ואכן, לאחר ששנותיו הראשונות עברו עליו במאבקים בלתי פוסקים מול שבטים שונים, בגלות ובכליאה, בגיל 40 הצליח טמוג'ין לאחד את השבטים המונגוליים ולהיבחר לתפקיד צ'ינגיס חאן – השליט האוניברסלי.

הצלחתו לא נבעה מכישרונותיו הצבאיים בלבד

צ'ינגיס הבין משהו מסוד הצלחתם של הממלכות החקלאיות העשירות שהשתרעו מדרום לערבות. הוא קבע מערכת חוקים, בנה צבא מאוחד ויעיל וייבא שיטת כתב מהאויגורים, הכתב המונגולי הקיים עד היום.

את כיבוש מרחביה האדירים של אירו-אסיה התחיל צ'ינגיס חאן כמעט באופן אקראי. במסורת שבטי הערבות מה שעניין אותו יותר מכל היה המסחר עם הארצות שהשתרעו לאורך דרך המשי ובייחוד עם סין. סכסוך עם שליט חווארזם שבמרכז אסיה בעקבות ניסיון למנוע מהמונגולים לנהל מסחר חופשי הוביל למסע כיבושים חסר תקדים תוך שילוב מושכל בין ניידות גבוהה ובין טרור.

צ'ינגיס נטה לחוס על הנכנעים בפניו אך פעל באכזריות רבה נגד מי שעמד בדרכו. עד מותו הצליח להשתלט על מרכז אסיה וצפון סין. צאצאיו הביאו את הצבא המונגולי מהאוקיאנוס השקט ועד למזרח התיכון ולמזרח אירופה, חיסלו את הח'ליפות האסלאמית, כבשו את סין כולה והשאירו פירמידות של גולגולות מקייב ועד בגדד.

השפעתו של צ'ינגיס השתרעה הרחק מעבר לשנות חייו. "העקרון הצ'ינגיסי", על פיו הזכות לשלוט שייכת לצאצאיו בלבד, היה לחלק מרכזי בתרבות הפוליטית בעולם המוסלמי התורכי-פרסי, גם לאחר שהאימפריה המונגולית חדלה להתקיים. צ'ינגיס השפיע גם בתחום הגנטי: על פי מחקר מהשנים האחרונות, כ-17 מיליון אנשים ברחבי העולם הם צאצאיו הישירים.

על אף אלימותו, דימויו של צ'ינגיס חאן מורכב. הלגיטימציה שלו כאב תרבות, מנהיג ומושא לפולחן מאפיינת את מונגוליה, סין וחלקים ממרכז אסיה עד היום. לעומת זאת, בעולם המוסלמי ובמערב נתפס צ'ינגיס חאן לרוב ככובש אכזר וכהתגלמות ה"ברבריות" הנוודית המאיימת על קיומה של הציוויליזציה.