יום הכלב הבינלאומי

ב- 26 באוגוסט מצוין בעולם יום הכלב הבינלאומי. ענת בן-יונתן, מייסדת-שותפה של הקהילה האקדמית ליחסי אדם-חיה באגודה האנתרופולוגית, ודוקטורנטית שחוקרת יחסי אדם-חיה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, כותבת על מעמדו המיוחד של הכלב.

החברה הישראלית עברה תמורות מרחיקות לכת ביחסיה עם כלבים. כלבים נחשבים לשנויים במחלוקת ביהדות, ובתנ״ך אף זכו לאזכור בלתי מחמיא כשהתנפלו על גופתה של איזבל (מלכים ב׳, ט: י׳). השימוש שעשו הנאצים בכלבים נגד יהודים בשואה חיזק את מעמדם המפוקפק של כלבים בזיכרון הקולקטיבי. תדמית שלילית משתקפת גם בספרו של ש״י עגנון "תמול שלשום", המתאר בין היתר את קורותיו של הכלב הירושלמי בָּלָק, מוכה הכלבת, הטמא והמנודה, ששמו נקרא אחרי מלך מואב המרושע. 
 
עם זאת המנדט הבריטי, שחשף את האוכלוסייה המקומית למגוון של גזעי כלבים; העליות מברית המועצות, שהביאו עמן חיבה עמוקה וידע נרחב על כלבים; וסממני תרבות מערבית, הובילו להתפתחות תרבות הכלבנות בישראל. כל אלה, בתמיכת נרטיבים חיוביים, שהשתקפו במדיה, בספרות ובציבוריות, שינו את תדמית הכלב מטמא ומסוכן לחברו הטוב של האדם. 
 
כמחצית המאה מאז פרסומו של "תמול שלשום" ב-1945, היצירה הספרותית משקפת עד כמה השתנה מקומו של הכלב בתרבות הישראלית: בניגוד מובהק לבלק העגנוני, דינקה הכלבה, גיבורת ספרו של דוד גרוסמן "מישהו לרוץ איתו" משנת 2000, זוכה למעמד מכובד, כחלק מהתרבות ומהמשפחה הישראלית. 
 
שינויים תרבותיים אלו מסבירים את הנתונים שלפיהם מדי שנה חל גידול בשיעורי אימוץ כלבים במשקי הבית בישראל. לפי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר לשנת 2017, רשומים בישראל כחצי מיליון כלבים. אפילו בחברה החרדית חלה עלייה בהיקפי האימוץ. 
 
בישראל, כמו במדינות מערביות רבות אחרות, כלבים הם בעלי חיים לימינאליים, כאלה הנמצאים במצב ביניים: בעוד שמבחינה ביולוגית אינם משתייכים למשפחת האדם, העובדה שהם חולקים עמנו מרחבי קיום משותפים, מקנה להם מעמד "כמו אנושי". אולם, המעמד הגבוה מוקנה לכלבים רק מתוקף יחסיהם עם בני אדם. כלבים חופשיים נחשבים לסכנה חברתית, מכונים כלבים משוטטים וזוכים ליחס שונה בתכלית מזה של כלבי בית וכלבי עבודה – הם מועברים, פיזית ומנטלית, לאחורי הקלעים של החברה, שם רבים מהם מסיימים את חייהם בסבל. יום הכלב הבינלאומי הוא הזדמנות להתבונן בכלבים מנקודת מבט רחבה יותר.