יום האסטרואיד

בבוקר ה-30 ביוני 1908 פגע אסטרואיד בגדת נהר טונגוסקה ביערות מזרח סיביר. הפיצוץ שחרר אנרגיה בעוצמה גדולה בערך פי 1,000 יותר מפצצת האטום שהחריבה את הירושימה, ושיטח עצים ברדיוס של כ-25 ק"מ.

למרבה המזל הנפגעים בנפש היו מעטים, כי האזור לא היה מיושב ביום השנה להתרסקות מצוין "יום האסטרואיד הבינלאומי". ד"ר אופק בירנהולץ מהמחלקה לפיזיקה בבר-אילן כותב על גרמי השמים העשויים לבוא אלינו לביקור.

קוטרו של אסטרואיד טונגוסקה היה כ-100 מטר, והוא היה האסטרואיד הגדול ביותר שפגיעתו בכדור הארץ תועדה בזמן אמת, אבל הוא כמובן אינו האסטרואיד הגדול ביותר שפגע בנו אי-פעם. המפורסם מכולם הוא כנראה אסטרואיד גדול פי 100 ממנו, שפגע לפני כ-65 מיליון שנים בחצי האי יוקטן במפרץ מקסיקו, ובכך הביא להכחדה ההמונית של הדינוזאורים ולסופו של עידן הקרטיקון. תיאוריה נוספת המקובלת כיום גורסת שהירח נוצר בעקבות פגיעה בכדור הארץ של "תיאה", אסטרואיד ענק בערך בגודל של מאדים, בימיה המוקדמים של מערכת השמש לפני כ4.5 מיליארד שנים.

מערכת השמש עשירה באסטרואידים, החל מרסיסי אבן קטנים ועד לכאלה בקוטר של קילומטר.
למזלנו פגיעת אסטרואידים, במיוחד גדולים, נדירה מאוד. גופים קטנים נשרפים כשהם חודרים לאטמוספירה, והם נקראים "מטאורים" או "כוכבים נופלים". לעיתים נדירות חלק קטן מהם שורד ומגיע לקרקע ואז הם נקראים "מטאוריטים". בפגיעות כאלה לרוב אין סכנה (אם כי אין ראיות ליכולתם להגשים משאלות). חדירת אסטרואיד גדול עלולה להיות מסוכנת, ולכן מדענים בכל העולם עוסקים בתצפיות ובמיפוי מסלולי אסטרואידים העלולים להתקרב לכדור הארץ. כיום ידועים מעל 20,000 אסטרואידים במסלולים הקרובים לכדור הארץ, מתוכם כ-9,000 בקוטר של מעל 100 מטר, וכ-1,000 בקוטר של מעל קילומטר. המעקב אחר גופים כאלה מאפשר לחזות מתי אחד מהם יתקרב אלינו יותר מדי, ומעת לעת שומעים בחדשות על אסטרואיד "בדרכו לפגוע בנו", אך לרוב תחזית המסלול מראה שהם אפילו לא יחצו את מסלולו של הירח. מעקבים כאלה הצליחו לחזות שתי התרסקויות של אסטרואידים בקוטר 4-2 ק"מ, ב-2008 וב-2014. היום אנו מעריכים שמעל 90% מהאסטרואידים הגדולים הקרובים אלינו כבר זוהו.

באסטרואידים טמון פוטנציאל גדול, הן למחקר באסטרופיזיקה ובהתפתחות מערכת השמש, והן לכריית מחצבים, בעיקר מתכות כבדות. גשושיות מחקר כבר נחתו על אסטרואידים בסביבת כדור הארץ, ואחת אפילו שבה עם דגימות קרקע. מחצבים אלה עשויים לממן בעתיד תוכניות חלל ואת התפשטות האדם במערכת השמש.