ארגון ההגנה

ארגון ההגנה שפעל 28 שנים עד להקמת המדינה, היה גורם בעל חשיבות עצומה להתעצבותה של מדינת ישראל הצעירה. אף שהייתה ארגון צבאי, ההגנה מילאה גם תפקידים אזרחיים ופעלה בתחום הבאת עולים ארצה ובתחום ההתיישבות.

הקרב בתל חי שהתרחש במרץ 1920, ובו נהרגו טרומפלדור וחבריו, הוביל לשינוי חשיבה ביישוב העברי. ההנהגה הבינה שלא די בארגוני שמירה כמו "השומר" ו"בר-גיורא", שפעלו בעיקר בגליל, ושיש צורך בארגון גדול יותר, ארצי. ההגנה הוקמה על ידי מפלגת "אחדות העבודה", אך כעבור זמן קצר הובן שכדאי שההגנה, תרתי משמע, לא תהיה כפופה למסגרת פוליטית אלא לגופים לאומיים, ואלה היו אז ההסתדרות הציוניות והסוכנות היהודית. כך הפכה ההגנה לגוף המכין את היישוב לקראת אירוע גדול – הכרזת המדינה, שעדיין לא ברור היה מתי תתקיים.

עיון בתולדות ההגנה הופך את מה שעבור רובנו הם בעיקר שמות של רחובות, לאנשים שמילאו תפקידים חשובים בהיסטוריה של המדינה: בן-גוריון, רמז, שרת, הוז, גולומב ואחרים. בלט במיוחד גולומב, שכונה "הרמטכ"ל הבלתי מוכתר של ההגנה." ד"ר אפרים לפיד מהמחלקה למדעי המדינה אומר שאפשר לראות בהגנה גרעין ארגוני שהתווה את דמותה של המדינה שבדרך.

חלק ממאפייני הארגון ניכרים גם בישראל של היום, למשל הנטייה להתפצלויות פוליטיות. ב-1931 פרש מההגנה חלק שקרא לעצמו "ארגון ב'". הפלג התמזג בחזרה עם ההגנה כעבור שש שנים, אך חלק מחבריו פרשו והקימו את האצ"ל. מהאצ"ל פרשו בתורם, ב-1940, אנשי הלח"י, שהתנגדו לשיתוף הפעולה בין האצ"ל ובין המנדט הבריטי. האצ"ל וההגנה שיתפו פעולה עם הבריטים, עד שב-1944 הכריז האצ"ל מרד בהם. המחלוקת בין האצ"ל בהנהגת בגין ובין ההגנה, וכן תקופת "הסזון", מהדהדים מדי פעם בשיח הישראלי.

מצד שני, ארגון ההגנה עצמו המשיך מסורות שמקורן בתנועת השומר, כמו למשל שותפותן הפעילה של נשים  בין שורותיו. אם חשבתם שמרב מיכאלי היא הראשונה, קראו מה נכתב במסמך "אושיות ההגנה": "[הארגון] פתוח לפני כל יהודי, או יהודיה, הנכון והמוכשר למלא את חובת ההגנה הלאומית". וכן נכתב כי החברות בארגון היא "חובה וזכות כאחד של כל איש ואישה בישראל."