פינוי מוקשים

במדינות העולם השלישי, אפגניסטן, אנגולה, קמבודיה ואחרות, מיליוני מוקשים טמונים באדמת כפרים וערים ומסכנים את חיי התושבים. בעבור הנסיכה דיאנה המנוחה היה הנושא למפעל חיים.

בישראל בשטחים נרחבים בערבה ובכ-25 אחוז משטחי רמת הגולן טמונים מוקשים, ומאות דונמים עומדים שוממים, מהם גם בתוך מטעי יישובים בגולן. אמנם אלפי הדונמים הללו מגודרים ועל הגדרות תלויים שלטי אזהרה, המתריעים על הסכנה, אבל הבעיה קיימת ומטרידה.

בשנת 2011 הוקמה בישראל "הרשות לפינוי מוקשים" לאחר ששנה קודם נפצעו הילדים עמית ודניאל יובל כאשר עלו על מוקש בעת טיול משפחתי, דניאל איבד את רגלו. הרשות תוקצבה בכ-30 מיליון שקלים בשנה ועתידה לסיים את עבודתה בעוד כ-100 שנים. פינוי שטח של דונם אחד ממוקשים עולה עשרות אלפי שקלים, התהליך אטי, מסוכן וגם פוגע בסביבה. נוסף על כך, עם סחף האדמה, נסחפים גם המוקשים, מי יודע לאן, ומסכנים חיי אדם.

"שימוש ברובוטים לשם נטרול מוקשים הוא מתבקש," אומרת פרופ' נועה אגמון, ראשת המעבדה לרובוטיקה ביטחונית במחלקה למדעי המחשב של אוניברסיטת בר-אילן. לדבריה, רובוטים יכולים לנוע בשטח מסוכן, לזהות מוקשים ולנטרל (או לסלק) אותם – שמירה על חיי האדם האמון על מציאת המוקשים ופירוקם בראש סדר העדיפויות, כמובן, ולאחר מכן השאיפה שפיתוח רובוטים כאלה תביא לידי חיסכון בעלויות הפינוי וקיצור זמן העבודה הנדרש.

אנחנו מפתחים פתרונות אלגוריתמיים להתנהלות רובוט בסביבה שיש בה איומים, כמו שדה מוקשים. הרעיון הוא לתכנן את המסלול של הרובוט (רובוט אחד או קבוצה של רובוטים), כך שהוא ייפָּגע בסבירות הנמוכה ביותר, אבל גם יצליח לבקר ולנטרל כמה שיותר מוקשים, בהסתברות הגבוהה ביותר.

כמובן, הפתרונות האלגוריתמיים האלה צריכים להתחבר לפתרונות פיזיים – לכלים שיסעו בשטח ויבצעו את נטרול המוקשים. פרופ' אגמון אומרת שיש רובוטים המפותחים בתעשייה, בעיקר לצרכים צבאיים, למשל רכבי TALON, שמסוגלים לנסוע באמצעות זחל בשטחים מורכבים. עוד נדרשת עבודת פיתוח רבה כדי להתאים את הכלים לביצוע המשימה הספציפית של נטרול מוקשים "ואולם אנחנו ממשיכים במחקר ובפיתוח בדרך לשם".

מעוניינים לקרוא על זרקורים נוספים לאורך השנה? היכנסו