רחלי וסאל

בזמנים רגילים, רחלי וסאל, בוגרת תואר שני ביחסים בינלאומיים ואסטרגיה מאוניברסיטת בר-אילן, משמשת כמנכ"לית קרן "ישראל אחת" התומכת ומסייעת להתיישבות ב-150 יישובי יהודה ושומרון. (הקרן ממוקמת בארה"ב, ושם נמצאים גם חבר המנהלים והמשרד הראשי שלה). 

בבוקר השבת שבה אירעה המתקפה הרצחנית, היה בעלה בדרכו לתפילה בבית הכנסת. "כמה רגעים לאחר שיצא לתפילה הוא חזר הביתה ואמר שהרבש"צ ביישוב שבו אנחנו מתגוררים, מסתובב כדי להודיע שכל מי שחמוש, שיחזיק את הנשק עליו. שמענו את האזעקות מכל כיוון, הבית כולו רעד. כשהבנתי את גודל האירוע, פתחתי חמ"ל, שכבר ביום הבא החל לתפקד", היא מספרת.

פעילותה של קרן "ישראל אחת" בארה"ב מתמקדת בגיוס משאבים שמטרתם לתת מענה מידי לישובים בישראל. "יש לנו צוותים בשטח ושיתופי פעולה עם גורמי רכש. היינו הראשונים להזמין קסדות, אפודים, ערכות עזרה ראשונה ועוד שפע של ציוד טקטי לכיתות הכוננות. בנוסף, תמכנו בכל יישובי יו"ש שאירחו מפונים ודאגנו לכל צורכיהם, בשלבים מאוחרים יותר, הוספנו סיוע לנשות ולילדי אנשי המילואים, ומימנו אירועים שיזמנו עם ראשי המועצות והערים. בסך הכל סייענו בסכומים של יותר מ-10 מיליון שקלים ונמשיך לסייע".

אינטנסיביות האירועים, מתארת וסאל, הייתה חסרת תקדים. "מ-7 באוקטובר, השינה שלי ושל הצוות כולו, הפכה לפריווילגיה במשך כמה שבועות. באחד מהלילות הראשונים קיבלתי ב-2:30 לפנות בוקר טלפון מאחד מראשי המועצות ביו"ש, שאמר שהם באמצע ישיבת ביטחון וזקוקים לסיוע בכמה פרמטרים ביטחוניים. עניתי על פנייתו ושאלתי למה הם ערים בשעה כזו. הוא השיב שהם ישנים עם שקי שינה במועצה ועובדים סביב השעון כדי להבטיח את ביטחון תושבי הישובים. שיחת הטלפון הזו חידדה אצלי את ההבנה שכולנו כרגע מגויסי מילואים, כולנו בצו 8, כולנו נלחמים על הבית. אין שעה, אין זמן, אין הבדל בין יום לבין לילה", מספרת וסאל.

רחלי אומרת כי הרגש הציוני ש'זורם לה בדם' והעשייה הם שמסייעים לה לתפקד ולהתגבר על הקשיים בעיתות מצוקה. "אני ילידת ירושלים וגדלתי בבית ציוני. ארץ ישראל שלי היא בשירים, בטיולים, בתפילות, כשחיילי צה"ל וגולני בפרט (אבא שלי הוא סרן) הם עבורי סמל וערך עוצמתי וחשוב לחיים.גם אני שירתי בתפקיד משמעותי בחיל הים. כאמא לילדים, אני נעה בין הצורך להתפרק ולבכות, לכאוב את הכאב על דם אחינו ועל אדמתנו, לבין הצורך להראות חוזק, עוצמה של המדינה, של הצבא ושלנו אנחנו כעם שכלום ישבור. התפקיד שלי שואב אותי לעשייה, אני נחשפת לכוחות הביטחון שבחזית, למפונים הכאובים וגם לתדמית שלנו ולמערכי ההסברה שמעבר לים. אני משתדלת לשמור על כוחות, לפצל את היכולות שלי ולתת ככל יכולתי כי אני עדיין מגויסת".

את לימודיה בבר-אילן, סיימה רחל ב-2022, וגם היום היא שומרת עם האוניברסיטה על קשר: "הקשר שלי עם האוניברסיטה כיום מתקיים באמצעות הדיוור לבוגרים שנשלח אלינו ומאפשר להתעדכן בנעשה גם אחרי לימודי התואר בהיבטים שונים. ישנם מאמרים חשובים שנשלחים ולעיתים הזמנה למפגשי זום של בוגרים או של מרצים, וכן שיתוף של בוגרים שהגיעו לתפקידי מפתח".