סתיו וקנין

סתיו וקנין גדלה בריוורדייל, ניו יורק, ועלתה לארץ עם אמה ואחותה לפני 6 שנים. סתיו מתחילה השנה את שנת לימודיה השלישית לתואר ראשון במגמת תקשורת ומדעי המדינה באוניבסיטת בר-אילן. היא עובדת כמטפלת, ועברה למשרה מלאה מאז ה-7 באוקטובר. "היה קשה בתחילת המלחמה, כי הייתי צריכה להעסיק את הילדים בבית כל היום", אומרת סתיו. "עכשיו, לאחר שהם חזרו למסגרות אני מלווה אותם שם כדי שאוכל להביא אותם הביתה אם יהיה צורך בכך. טיפול בילדים יכול להיות מאתגר, מכיוון שהם לא יודעים מה קורה וצריך לוודא שהם במצב רוח טוב, עסוקים ולא מעורבים במה שקורה.

"אני אוהבת את ישראל ולמרות שיש מלחמה, אני לא מתכוונת לעזוב. חוויתי אנטישמיות בחו"ל, ואני מרגישה בטוחה יותר בישראל. אני אוהבת ללכת ברחוב בלילה ולהרגיש בטוחה; כאן כולם מבינים אותך ולא צריך להסביר למה אתה מביא מצות לבית הספר. האנשים כאן מאוד ישירים, אבל אכפת להם. אני מחכה כבר להמשיך את חיי כאן אחרי המלחמה ולבנות את הקריירה שלי.

"חברה מארה"ב רצתה לדעת באיזה צד אני. בהתחלה הייתי בטוחה שזו בדיחה, ואז הבנתי שהיא רוצה שאסביר לה על המצב. לפעמים צעירים רואים פוסט אחד ומאמינים לו, כך שאני מנסה להסביר מה ישראל עושה ומה באמת קורה.

החבר שלי בשירות מילואים, כך שאני רואה אותו פעם בשבוע למשך 24 שעות. אנחנו מדברים כל יום, אבל לפעמים כשההודעות לא עוברות, אני דואגת. אבא שלי גר בנתיבות והוא תורם פיצות ללוחמים. אמא שלי מורה, ושניים מתלמידיה משנים קודמות נהרגו בחזית, כך שאני תומכת בה כרגע.

ציפיתי לסיים את התואר שלי ולהתקדם, אבל עכשיו הדברים בהמתנה. אורח החיים שלי השתנה, אפילו תל אביב שונה לגמרי, וחוסר הוודאות גורם לחרדה. אני מחכה כבר לחזור לשגרה, לבלות עם החבר שלי, ושהילדים יחזרו לשגרה שלהם. אני מקווה שכשהמלחמה תסתיים, נוכל להראות לעולם את החוסן שלנו כמדינה, ששום דבר לא יכול להפיל אותנו.

קרן סיוע לסטודנטים ולסטודנטיות בחזית
חמשת אלפים סטודנטיות וסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן מגויסים למלחמה. בר-אילן הקימה למענם קרן לסיוע כלכלי וכעת אנחנו זקוקים לתרומות שלכם כדי שנוכל לתמוך בהם ולהבטיח את עתידם. הם זקוקים לתמיכתנו כדי להתפנות פיזית ונפשית להילחם בחזית, וכולנו הגב שלהם!
לתמיכה בסטודנטים ובסטודנטיות המשרתים בחזית