האם קיזוז פחמן מפצה על פליטתו?

שינויי האקלים המורגשים היטב במציאות חיינו בשנים האחרונות, מעוררים את הצורך הדחוף לאתר דרכים חדשות לצמצום ההשפעות השליליות על הסביבה. קיזוז הפחמן עלה לאחרונה כפתרון פופולרי, המאפשר לחברות תעשייתיות  להמשיך בהתנהגותן הנוכחית המזהמת את הסביבה, תוך שהן מפצות על כך בפעילות אחרת שמפחיתה את פליטת גזי החממה (GHG).

מאמר שפרסם ד"ר דן ברא"ז, מהמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, בוחן שאלות רלוונטיות לגבי קיזוז הפחמן: האם פליטת פחמן וקיזוזו שווי ערך לאי-פליטה? האם התוצאה האמפירית היא השיקול היחיד במשוואה זו?

הטענה המצדדת בקיזוז פחמן מבוססת על שתי הנחות: הנחת היסוד האמפירית גורסת כי כאשר מקזזים פליטות, התוצאה שוות ערך לאי-פליטה. הנחת היסוד הנורמטיבית קובעת שמבחינה מוסרית, התוצאה נטו היא השיקול היחיד. כך אנו מגיעים לרעיון של "שוויון מוסרי", כלומר: פליטה + קיזוז הינן שוות ערך מבחינה מוסרית לאי-פליטה. עם זאת, תפיסה זו דורשת דיון נוסף.

קיזוז הפחמן מבוצע על ידי שתי מתודות עיקריות – הראשונה היא הסרת פחמן מהאטמוספרה באמצעות נטיעת עצים, ייעור, לכידת פחמן מהאטמוספרה ואגירתו במאגרים, והשנייה היא מניעת פליטת פחמן, בעיקר דרך פרויקטים של אנרגיה מתחדשת.

אחת הבעיות היא שקיזוז פחמן לרב אינו מצליח לקזז אמפירית את הפליטות, ויעילותו מוטלת בספק. בנוסף, בחישוב הפליטות, קיימת לעתים התעלמות מפליטות הנגרמות על ידי פעילויות נלוות, כמו במקרה של טיסה (בנייה ותחזוקה של המטוס, הרחבה ותחזוקה של שדות תעופה), שאינן מתקזזות במלואן.

אתגרים נוספים בנושא קיזוז הפחמן הם מצבים שבהם הקיזוז אינו מייצר הבדל משמעותי בפליטות, ומצבים שבהם מאמצי הקיזוז פשוט מעבירים את הפליטות ממקום אחד לאחר.

בנוסף, בדרך כלל, ההפחתה במסגרת תוכניות קיזוז מתרחשת במועד מאוחר יותר מזה של הפליטה. פערי הזמנים בין הפליטות לבין הקיזוז מובילים להימצאות של יותר גזי חממה באטמוספרה, ומאיצים את שינויי האקלים. האצה זו עשויה להגביל את הזמן הנותר להסתגלות ולהעצים את סיכוני האקלים.

בעוד שיש מי שסבורים שהתוצאה נטו היא השיקול היחיד, ישנן גם דעות אחרות. לאי פליטה מלכתחילה יש מספר יתרונות, כולל הימנעות מפליטות ישירות ועקיפות, ביטול הצורך בקיזוז והפחתת קצב שינויי האקלים.

גישת התוצאתיות גורסת כי ההשלכות של מעשינו קובעות את ערכן המוסרי. בהקשר של קיזוז פחמן, התוצאתיות קובעת שאם שתי דרכי פעולה מובילות לאותן השלכות, הן שוות ערך מבחינה מוסרית.

בנושא האקלים, גישת התוצאתיות טוענת כי ההשפעה המצטברת של פליטות הפחמן של אנשים רבים עלולה לגרום לנזק חמור, ולכן יש להתמקד בהפחתת הרמת הכוללת של גזי החממה, ולא בפליטות פחמן של כל אחד ואחת בנפרד. לכן, תוצאתיות האקלים אינה תומכת ברעיון של קיזוז פחמן, הטומן בחובו קשר בין גורם לפליטות הספציפיות שלו.

מצד שני, על פי נקודת מבט לא-תוצאתית, אם המטרה היא להרחיב את הטוב ולהפוך את העולם למקום טוב יותר, יהיה יעיל יותר להשקיע במימון טיפולי שחפת לאזרחי מדינות עניות ולא בקיזוז פליטות.

מאמרו של ד"ר ברא"ז מערער על תפיסת השוויון המוסרי בין פליטת פחמן לקיזוזו, הן על רקע אמפירי והן על בסיס מוסרי. לגישתו של ד"ר בראס, יש להשקיע מאמצים משמעותיים להפחתת פליטות הפחמן, מבלי להסתמך רק על קיזוז. המטרה צריכה להיות לבצע התאמה בנורמות הקיימות ולתעדף הפחתת פליטות, במקום לבסס את הפתרון רק על קיזוז פחמן.

להרחבה בנושא האזינו לפודקאסט של ד"ר דן ברא"ז - האם קיזוז פחמן הוא מוסרי 

עוד על תוכניות הלימוד במחלקה לפילוסופיה