הסטרס במקצועות ההוראה מוביל לפוסט טראומה
מחקריה של פרופ' עינת לוי-גיגי מהפקולטה לחינוך, מראים כי היכולת לעדכן אמונות והתנהגות בהתאם למציאות, מגינה על אנשי החינוך מתסמיני פוסט-טראומה
אנשי ונשות חינוך חשופים לאירועי סטרס כחלק מעבודתם, ביניהם אלימות בין התלמידים או כלפי המורים והמורות עצמם, תקיפות מיניות, התנהגות אובדנית, מוות או חולי של תלמידים או של בני משפחתם. הספרות המחקרית מראה סיכון מוגבר לפיתוח תסמיני פוסט-טראומה (PTSD) בקרב "מגיבים ראשוניים", כמו חיילים, לוחמי אש, שוטרים וכדומה, ואנשי מקצועות בריאות הנפש הנחשפים לאירועים מלחיצים במסגרת עבודתם. אולם, רק מחקרים מעטים בדקו את השלכות החשיפה לסטרס בקרב מורות ומורים בבית הספר.
בין ההשלכות של מצבי הלחץ כלולים תסמינים פוסט-טראומתיים, ביניהם זיכרונות בלתי רצויים, הימנעות, קשיי שינה וריכוז, אמונות שליליות כלפי העולם ומצב רוח ירוד. תסמינים אלה עלולים להשפיע מאוד על רמת תפקודם ובריאותם הנפשית והפיזית של המורות והמורים ולהקשות על התנהלותם מול תלמידים, הורים ועמיתים. הדבר עלול לבוא לידי ביטוי בהיעדרויות תכופות מהעבודה, קושי בשמירה על מיקוד בשיעורים, חוסר סבלנות כלפי התלמידים וקושי להכיל אף סטיות קלות מההתנהלות השגרתית.
פרופ' עינת לוי-גיגי, פסיכולוגית וחוקרת מוח מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, הראתה בסדרת מחקרים, שגמישות קוגניטיבית היא כלי משמעותי בהתמודדות עם ההשלכות של חשיפה מתמשכת לסטרס. גמישות קוגניטיבית מבטאת את היכולת לעדכן אמונות, תפיסות והתנהגויות בהתאם למציאות משתנה. בבית הספר, הדבר עשוי להתבטא בין היתר ביכולת לשנות את דרכי ההוראה בהתאם לצורכי התלמידים וביכולת להציע תכנים העשויים לעניין קבוצות שונות בזמנים שונים או לחלופין לדעת מתי לנהוג בקשיחות ומתי להפגין יחס רך ומתחשב. במחקרים קודמים בקרב מגיבים ראשוניים, נמצא שגמישות קוגניטיבית עוזרת להגן מפני ההשלכות השליליות של חשיפה לסטרס ולטראומה ועשויה להוביל לתפקוד מיטבי גם במציאות מאתגרת ומורכבת.
מחקר שהתפרסם לאחרונה ונערך בהובלתה של לוי-גיגי ושותפותיה, אורלי הראל ואלה חמי, בחן לראשונה את האפקט האינטראקטיבי של חשיפה לסטרס במסגרת בית הספר ושל גמישות קוגניטיבית על הנטייה לפתח תסמינים פוסט-טראומטיים בקרב אנשי חינוך והוראה. 150 אנשי חינוך והוראה התנדבו להשתתף במחקר ועברו הערכה של מידת חשיפתם לסטרס, גמישותם הקוגניטיבית, יכולת ההתמודדות שלהם ורמת התסמינים הפוסט-טראומטיים שלהם.
ניתוח הנתונים מראה כי מורות ומורים אכן נחשפים לרמות גבוהות של סטרס במסגרת עבודתם, וכי אירועים אלה מובילים לפיתוח תסמינים פוסט-טראומטיים. עם זאת קיימת שונות רבה ברמת התסמינים - בעוד שחלק מהמורים מציגים רמת תסמינים נמוכה או בינונית, חלקם מציגים רמות גבוהות של תסמינים. ניתוחי המשך הראו שהסבר אפשרי לשונות זו היא הגמישות הקוגניטיבית. המחקר מצא שגמישות קוגניטיבית מיתנה את הקשר בין חשיפה לסטרס הקשור בבית הספר ובין חומרת התסמינים הפוסט-טראומטיים. בקרב מורות ומורים עם גמישות קוגניטיבית נמוכה נמצא קשר חיובי מובהק בין חשיפה מתמשכת לסטרס ובין תסמינים פוסט-טראומטיים. כלומר, ככל שקבוצה זו נחשפה ליותר אירועי סטרס במסגרת בית הספר, כך הנטייה שלה לפתח תסמינים עלתה. מנגד, בקרב מורות ומורים בעלי גמישות קוגניטיבית גבוהה לא נמצא קשר דומה. קבוצה זו שמרה על רמת תסמינים נמוכה ללא תלות במספר אירועי הסטרס שאליהם נחשפה. הממצאים עולים בקנה אחד עם ממצאי מחקרים שנערכו בקרב מגיבים ראשוניים אחרים - לוחמי אש ושוטרים.
התוצאות מדגישות את חשיבותה של הגמישות הקוגניטיבית כגורם מגן בפני ההשפעות המזיקות של חשיפה אפשרית לסטרס במסגרת בית הספר. לדברי החוקרות, מודעות לתפקידה החיוני של הגמישות הקוגניטיבית כגורם מגן לאנשי חינוך עשויה להוות פריצת דרך בשיפור רווחתם ובפיתוח התמודדות מסתגלת שתאפשר תפקוד מיטבי בבית הספר. מחקרי המשך הנערכים במעבדה לטראומה, התמודדות וצמיחה בראשותה של פרופ' לוי-גיגי מראים שהתערבות המשלבת בינה מלאכותית ותרגול קוגניטיבי משפרת באופן ניכר את הגמישות הקוגניטיבית ועשויה להוביל להקלה משמעותית בתסמינים ולשיפור התפקוד היומיומי בקרב אוכלוסיות שונות החוות סטרס בשגרה.