יום הנירוואנה
יום הנירוואנה החל ב-8 בפברואר הוא חג בודהיסטי המציין את כניסתו של הבודהא לנירוואנה, כלומר את פטירתו וכניסתו למצב המשוחרר. פרופ' איתמר תאודור, ממגמת אסיה בחוג הרב-תחומי במדעי הרוח באוניברסיטת בר-אילן כותב על החג ומשמעותו עבור הבודהיסטים.
ביום הנירוואנה מבקרים המאמינים הבודהיסטים במקדשים ובנוסף עושים מאמץ לתרגל הגות עמוקה יותר ברוח הבודהיזם. המונח נירוואנה מתייחס ל"כיבוי" ובאופן רחב יותר לכיבוי אש הקיום החומרי שעיקרה מעגל המוות והלידה מחדש. הבודהא, שנולד בשם סידהארתה גאוטמה, חי כפי הנראה במאה הששית לפנה"ס והיה נסיך ממלכה צפון הודית. האגדה מספרת שכאשר נולד, חזו האסטרולוגים שיהיה מלך גדול או לחילופין סגפן ופרוש גדול. הוריו, המלך והמלכה, רצו שימשיך את דרכם כמלך ועשו כל מאמץ שלא לחשוף בפניו את טבעו של העולם, כדי שלא לעורר בו את הרצון לסגפנות ופרישות, ולכן הקיפו אותו בשלל תענוגות ומנעו ממנו לצאת מארמון. לכשיצא בסופו של דבר בגיל 29, נוכח בטבעו האמיתי של העולם, שהוא לידה, מחלה, זקנה ומוות וכיוון שכך החליט לנטוש את הארמון ולבצע סיגופים קשים. לאחר שש שנים של סגפנות קיצונית הבין הבודהא שזו אינה הדרך, ובחר בדרך האמצע בין נהנתנות ובין סגפנות.
הבודהא ניסח את ארבע האמיתות העומדות בבסיס הדוקטרינה הבודהיסטית: א. הכול סבל; ב. יש סיבה לסבל; ג. ניתן להפסיק את הסבל; ד. הדרך כפולת השמונה היא האמצעי להפסקת הסבל. לאחר שניסח את עיקרי תורתו, יצא הבודהא להטיף את בשורתו וזו זכתה להצלחה מרשימה. בתחילה התפשטה הבשורה הבודהיסטית בהודו עצמה, אולם מאוחר יותר נפוצה בכל רחבי אסיה, ובמידה רבה הפכה לדוקטרינה המאחדת של אסיה כולה. במאה העשרים התפשט הבודהיזם גם לעולם המערבי ובכלל זה לישראל, ואף דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל יצא למיאנמר (בורמה) כדי לתרגל בודהיזם. כיום יש בישראל מתרגלי בודהיזם רבים ונשאלת השאלה, מהו סוד קסמו של הבודהיזם? נראה כי הבודהיזם מציע השקפת עולם הנותנת משמעות ל"כאן ולעכשיו", המסתכלת נכוחה אל טבע הקיום על הסבל והשינויים המתמידים שבו, וזאת מבלי לטעון טענות דתיות כלשהן, כלומר, מבלי להתחרות בדתות האחרות אלא להתקיים בצידן ולעיתים אף בתוכן.