איך להתמודד עם אובדן שאינו מוות

כשאדם חווה מוות של קרוב, אנחנו מבינים את קשיו ואת כאבו, ובדרך כלל יודעים כיצד להגיב ומה לעשות כדי להקל עליו. מגוון טקסים ומנהגי אבלות מנחים את המתאבל ואת הסובבים אותו, ומסייעים להתמודד עם החוויה המורכבת. אולם כשחוויות אובדן אינן נובעות ממוות, לעתים קרובות לא ברור למתמודד או לסביבתו כיצד לנהוג. במקרים רבים אנו מתקשים להכיר ברגשות שמתלווים לחוויית אובדן שאינה נובעת ממוות, ובכך אנחנו לא מאפשרים לאדם לפנות מקום של ממש לצערו.

התמודדות של הפרט ושל החברה עם אובדנים שאינם כרוכים במוות, עומדת במרכז רוב מחקריה של פרופ' נחמי באום מבית הספר לעבודה סוציאלית בבר-אילן, שנבחרה באחרונה כאחת ממאה החוקרים המשפיעים בעולם המחקר בעבודה סוציאלית, על-ידי AGES Jurnals.

פרופ' באום היא עובדת סוציאלית, פסיכותרפיסטית, מטפלת משפחתית מוסמכת ומדריכה. רבים מפרסומיה עסקו באובדנים שאינם נובעים ממוות אלא מחוויות כגון גירושין, הפלה, לידה מוקדמת ורווקות. מחקריה מראים שצער, עצב וכאב הם חלק ממנעד החוויות שעובר אדם כשקשר זוגי מגיע לסיומו, כשמתרחשת הפלה ואפילו בשלבים ראשונים של הריון וכתוצאה מרווקות מאוחרת. לדעתה, רגשות אלה נוכחים גם במצבים מורכבים, בהם חל שינוי לטובה, כמו ביציאה מקשר זוגי שהיתה בו אלימות.

באום מדגישה שלמרות המצוקה הרגשית שמתלווה למצבים אלה, אנשים רבים, גם כאלו מסביבתו הקרובה של האדם, נוטים להמעיט בערך האובדן, כשתגובות שכיחות כמו: "צריך לקחת את זה בפרופורציה", "יכול היה להיות הרבה יותר גרוע" או "את במצב הרבה יותר טוב ממה שהיה", מותירות את האדם בודד ומבודד בצערו. הדבר המרכזי שיש לעשות, מסבירה פרופ' באום, הוא להכיר באובדן וברגשות הכאב והעצב, ובכך לסייע למי שחווים אותם בתהליכי ההתאבלות. לצד מחקריה אלו, עסקה פרופ' באום גם במעברים התפתחותיים ומשמחים כמו נישואין ולידה.

לצד פרופ' באום, נבחר גם פרופ' (אמריטוס) רמי בנבנישתי, כאחד מ-100 החוקרים המשפיעים ביותר בעולם על המחקר בעבודה סוציאלית.
 

לתוכניות הלימוד בעבודה סוציאלית היכנסו