שדה הקרב העתידי כבר כאן

ההתפתחות הטכנולוגית המואצת מציבה בפני הצבאות בעולם אתגרים רבים הקשורים בשילוב החידושים הטכנולוגיים עם הלחימה בשדה הקרב. ד"ר איתן שמיר, ראש מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן, כותב על שדה הקרב העתידי. 

"להתכונן למלחמה הבאה ולא לזו שהייתה", היה והינו האתגר המרכזי של צבאות. דונאלד רמספלד שהיה שר ההגנה האמריקאי בזמן מלחמת המפרץ השנייה, אמר: "אתה מופיע למלחמה עם הצבא שיש לך ולא עם הצבא שהיית רוצה שיהיה לך". הצבא שאיתו תופיע למלחמה הוא תוצר של שנים של תהליכי בניין כוח, שכוללים תוכניות פיתוח אמצעי לחימה, הצטיידות ורכש, אימונים והכשרה. כל אלה לא יכולים להתקיים בהעדר תפיסה ברורה, שמתורגמת לתורת הפעלה שמכוונת את העשייה.

ההתפתחות הטכנולוגית המואצת מציבה בפני הצבא אתגרים נוספים, שאלות כגון מה מקומה של הטכנולוגיה החדשה בשדה הקרב העתידי וכיצד לשלב אותה בצורה המיטבית בארגון. צבאות מטבעם הם ארגונים שמרניים וחשדניים כלפי שינוי. הדבר נובע מעצם היותם ארגונים בירוקרטים והיררכיים גדולים והן מטבע עיסוקם בחיים ומוות. הימור לא נכון עלול להביא לאסון ועדיף לפעמים להיצמד למה שמוכר ועובד.

בעבר, קצינים בכירים התנגדו להכנסת רובה המצויד במחסנית, מכיוון שטענו שהחיילים יבזבזו במהירות הרבה כדורים. עם פיתוח מכונת הירייה בסוף המאה ה 19 הייתה בשורות הצבא הגרמני התנגדות לאימוצה, בקרב יחידות הצבא. אף חיל לא רצה בה. חיל הרגלים טענו שהיא כבדה מידי להסתערות, הפרשים טענו שהיא מסורבלת מכדי להתקינה על סוס, ואנשי הארטילריה התנגדו בטענה שהם פועלים מטווחים גדולים בהרבה. מאוחר יותר עם התפתחות הטנק טענו קציני פרשים בצבא האמריקני והבריטי שהעתיד טמון בפרש הרכוב על הסוס ולא במכונה מסורבלת ולא אמינה כמו הטנק.

בשנים האחרונות מיישם צה"ל שינויים מהותיים במבנה ובהפעלת הכוח תוך שילוב חזית הטכנולוגיה של המאה העשרים ואחת שפתחה מרחב של אפשרויות חדשות. הלקחים ההיסטוריים מחייבים דיון תיאורטי נוקב שייבחן את תפיסותיו, שאם לא כן, הוא ומדינת ישראל עלולים לשלם מחיר יקר.

המלחמה באוקראינה החזירה למרכז הבמה את חשיבותם של הכוחות היבשתיים המתמרנים. הכנס בבר-אילן על שדה הקרב העתידי מציב גם הוא במרכז את כוחות היבשה ועוסק במרחב ההתפתחויות הטכנולוגיות והשפעתם על בניין הכח והפעלת הכח העתידי ביבשה. במובן זה, הכנס עושה שירות חשוב לצה"ל, בכך שהוא מחזיר למרכז הדיון את מושג ההכרעה ואת מרכיב התמרון היבשתי כהכרחי להשגתה. כוחות היבשה של צה"ל מצויים בשנים האחרונות במה שזכה לכינוי "מבוכת היבשה", בשל הרתיעה מהפעלתם בשדה הקרב. בנוסף זרועות האויר המודיעין והים הינם מבוססות טכנולוגיה וקל יותר לזהות את כיווני התפתחותם.

האתגר המרכזי הוא כעת לרתום את חזית הטכנולוגיה המתבססת על העברת מהירה של מידע ואת היכולת לחבר מערכות ויכולות שונות, כגון כלים בלתי מאוישים וכלים אוטונומיים לכלים המוכרים ליצירת רשת אחת, כל זאת כדי לאפשר ליחידות התמרון היבשתיות יכולות שרידות, גילוי, אש מדויקת, והשמדה, ובכך להחזיר לתמרון את היתרון בשדה הקרב. הכוחות המתמרנים יגיעו לשטח בו נמצא האויב על מנת לחשוף אותו ולהשמידו ביעילות מרבית, בעיקר לפגוע ביכולות השיגור של רקטות וטילים, ובכך לנטרל את האיום על העורף הישראלי תוך פגיעה קשה באויב.

מימוש החזון הינו חיוני לביטחונה של ישראל ומהווה את צו השעה לכל העוסקים במלאכה, קציני הצבא, הוגים צבאיים ואנשי פיתוח טכנולוגי.
הכנס יערך באוניברסיטת בר-אילן ב-27.12.22 בהשתתפות ראשי זרוע היבשה, וחוקרים מהאוניברסיטה.

לתוכניות הלימוד של המחלקה למדעי המדינה