Skip to main content
05.10.2020 | יז תשרי התשפא

יום כדור הארץ

לציון יום כדור הארץ המצוין בעולם ב-22 באפריל, ד"ר אורית רותם מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר-אילן כותבת על השינוי באוויר בצל (או לאור) משבר הקורונה.

תמונה
יום כדור הארץ

לציון יום כדור הארץ המצוין בעולם ב-22 באפריל, ד"ר אורית רותם מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר-אילן כותבת על השינוי באוויר בצל (או לאור) משבר הקורונה.

על פי הערכות ארגון הבריאות העולמי, כ-2,500 מתושבי ישראל מתים מדי שנה ממחלות הקשורות בזיהום אוויר. מחצית ממקרי המוות נגרמים מזיהום אוויר שמקורו בתחבורה. זיהום האוויר בארץ, התחלואה והתמותה ממנו לא זכו לכותרות ראשיות בעיתונות היומית ובמבזקי החדשות, בניגוד לזרקור שהופנה לתמותה כתוצאה מקורונה.

לאורך שנים, המשרד להגנת הסביבה מנסה להוביל תהליך של צמצום זיהום אוויר. בשנת 2008 חוקקה הכנסת את "חוק אוויר נקי", שמטרתו להבטיח שמירה על איכות האוויר. במסגרת החוק, המשרד להגנת הסביבה יכול להורות לרשויות מקומיות לנקוט באמצעים לצמצום זיהום האוויר מתחבורה בתחומן. בשנת 2016 אושרה וגם תוקצבה ב-260 מיליון שקלים, התוכנית לצמצום זיהום אוויר מתחבורה, המבטאת את העלאת המאמץ לצמצום זיהום האוויר לראש סדר העדיפויות של המשרד להגנת הסביבה.

המאמצים, התוכניות והכספים שהושקעו לאורך השנים כוונו לצמצום של אחוזים בודדים בפליטות המזהמים. עכשיו, בימי הקורונה, כולנו בבידוד, המונע מאיתנו תנועה במרחב, שהתבצעה לרוב ברכב פרטי. וההשלכות על הסביבה לא איחרו לבוא: ירידות משמעותיות בתוצרי פליטות כלי הרכב נמדדות בכל העולם וגם בישראל. המשרד להגנה על הסביבה מדווח על ירידה של כ-30 אחוזים בריכוזי המזהם חנקן דו-חמצני שנפלט בעיקר מכלי רכב.

ואנחנו? אנחנו נשארים בבית. ההתנהלות היומיומית, היוממות, שעד כה משמעותה הייתה לקום בבוקר, להיכנס לרכב הפרטי, לנסוע אל העבודה ולחזור לקראת ערב וחוזר חלילה, נעלמה כלא הייתה. הבידוד הביא להשבתת רבות מהפעילויות האנושיות של העולם המודרני – ישיבה בפקקים, הנסיעה למסעי קניות והצריכה המופרזת. והיום, האנשים צמאים למפגשים חברתיים ומתגעגעים לתנועה במרחב. אבל הגעגוע העולה אינו לנסיעה ברכב, ואף לא לקניון ולרכישות בחנויות הבגדים והנעליים. הגעגוע הוא להליכה רגלית באופן חופשי ולא מוגבל, אותה הליכה שהתחלפה לאורך השנים בנסיעה מנוכרת ברכב פרטי המזהם את הסביבה.

האם ימי הקורונה, יחזירו את האנשים להליכה מתחת לכיפת השמיים, אל הגנים, אל הטבע? האם נדע להמשיך וליהנות מהדברים הפשוטים? אולי, נצליח לשמור על קצת יותר צניעות, קצת יותר ענווה ולא ניפול שוב אל ההרגלים, אל הנהנתנות המזהמת בגלל הזיכרון האנושי הקצר.
אסיים בציטוט של המשוררת אווה קילפי: "שא רגלך מדוושת הגז: הפרפר חוצה את הכביש".

מעוניינים לקרוא על זרקורים נוספים לאורך השנה? היכנסו 

עוד כתבות שיעניינו אותך