תולדותיו של חג פורים

כמו רוב חגי ישראל, גם פורים חולק קווי דמיון עם חגים ומועדים המתקיימים בתרבויות שונות ברחבי העולם. מה שמייחד את פורים ומנהגיו הוא מה שמכונה באנתרופולוגיה "טקס היפוך". בפודקסט "'נהפוך הוא' – תולדותיו של פורים" מספר פרופ' חזקי שוהם מהתוכנית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן על החג הססגוני, מקורותיו ותהפוכותיו.

אחת השאלות המעניינות שנשאלות לגבי פורים וקרנבלים דומים היא, האם זהו חג שמשמש כמין סתום לשחרור לחצים נורמטיביים ובכך תורם, בהפוך על הפוך, לשמירת הסדר החברתי, שכן ויסות לחץ באופן ממוסגר מבטיח שההתפרקות לא תצא מכלל שליטה; או שמא הפונקציה של החג היא דווקא כן ערעור הסדר החברתי והתקדמות לסדר חדש. טקס היפוך, גם זה הפורימי, הוא בועה בזמן המאפשרת להניח בצד לזמן מוגבל מוסכמות חברתיות וכללי התנהגות (בפורים, מאחר שאנו מצווים גם לשתות עד שלא נדע, אפשר להניח שאף אחד, כולל אנו עצמו, לא נזכור עד כמה השתטינו, כי כולם היו שיכורים). ההיסטוריה מלמדת שלאורך רוב רובה של ההיסטוריה, האפשרות הראשונה היא הנכונה: מלבד מקרים חריגים, פורים הוא חג שמסייע בשמירה על הסדר החברתי. פרופ' שוהם אף מתאר כיצד החגיגות עצמן עברו תהליך איטי של "התברגנות" שרוקנה מהן את אופיין הפרוע לטובת אירוע תיירותי, חוץ מאשר אולי במקום אחד – בני ברק.

כמו קרנבלים אחרים פריקת העול בפורים כוללת אכילה גרוטסקית, שסביאה גרוטסקית היא חלק ממנה, מיניות גרוטסקית ואלימות סמלית. אם תפגשו ברחוב אברך מבוסם לבוש בשמלה ומקלל כמו מלח, אז דעו שמתקיימים בו בדיוק שלושת האלמנטים האלה. אותו בחור, אגב, יצטרך להתמודד עם הסוגייה מה לעשות בשעת התפילה, שכן ההלכה אוסרת להתפלל בשכרות.

להאזנה לפודקאסטים נוספים הורידו את אפליקציית בר-דעת של אוניברסיטת בר-אילן