כיכר שנים עשר השבטים ע"ש פיטר ואליקי רזפקה

הגן ממוקם בלב הקמפוס בצמוד לטיילת ע"ש לילי שאפל - הציר המוביל אל פארק האחדות ע"ש משפחת דהאן. ציר זה תוכנן בהשראת הטלית והצבע השליט בו הוא לבן, המאחד את כל הצבעים, וכמוהו - אחדות ישראל המלכדת את העם לגווניו ו-12 שבטיו.

הגן בנוי ממספר אלמנטים סימבוליים המתייחסים בין היתר למידות בעלות משמעות ומלווים בקטעי השראה ששורשם בתרבותנו ובשפתנו.

סדר העמודים
בגן 12 עמודים המסודרים לפי סדר חניית 12 השבטים של בני ישראל במדבר, איש על דגלו. מחנה יהודה, יששכר וזבולון במזרח; מחנה ראובן, שמעון וגד מדרום; מחנה אפרים, מנשה ובנימין ממערב ומחנה דן, אשר ונפתלי מצפון. לוי וכהן מיוצגים בארבעה עמודים פנימיים.

טופוגרפיה
הגן ממוקם ברחבה מוגבהת המסמלת את רעיון "ההליכה במישור", אך מעט נמוך מרחבת החניות שהן בבחינת ו"ייסעו  ויחנו". כל זאת מתוך השראה של  "חביב  היה הר סיני", לאמור - לא בשפלות רוח ולא בגאווה אלא דרך הענווה ודרך האמצע.

הכניסות
לגן ארבע כניסות ראשיות המסמלות את ארבע רוחות השמיים.

מנורה
הכניסה הדרומית היא דרך מנורה בעלת שבעה קנים שבראשם להבה המסומלת בידי הסלע. המנורה בנויה כספסלי אבן  לישיבה דו כיוונית. בסיס המנורה מופרד משאר הקנים ונמצא בשטח הנמוך יותר. בסיס זה הוא בבחינת ארץ כנען, מלשון  הכנעה, שממנה, מתוך ענווה והכנעה ניתן לעלות דרך שלושת הקווים אל יתרת הקנים, כלומר לארץ ישראל.

בין הלהבה שהיא הסלע, והרוחניות המאופקת שהיא הברוש, מתקיים דיאלוג בהשראת  שירה של זלדה 'שני יסודות':  
 

גם הצמחייה בגן נבחרה בהתאם לרעיון המוביל וכוללת 12 עצי תמר – שכינויו גם 'נאחל' מלשון נחלה, ומסמלים את השיבה אל הארץ:

"מה התמרה אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, ולולבים להלל, חריות [כפות] לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות לקרות בהם את הבית..." (בראשית רבא, מא, א)

עצי הזית הממוקמים בצד המנורה ורחבה המרכזית מסמלים שמן, שפע ושלום.

את הגן תוחמת שדרת קזוארינות וברושים שהיו במקום טרם קום הגן. גם הם משתלבים בדיאלוג בין הקבוע, היציב – הברוש, לבין הסוער – הלהבה.

צמחייה נוספת שנבחרה לגן מסמלת גם היא את צמחיית ארץ ישראל- הדס, רימון וצמחי תבלין.