הטיילת ע"ש לילי שאפל

הציר הלבן
ציר הדרך הראשי, המחבר את הקמפוס הדרומי עם הצפוני נבנה כטיילת ומשמש אזור מפגש לסטודנטים ומבקרים ממגוון תחומים ומקצועות. בבסיס התכנון הארכיטקטוני ובבחירת החומרים לטיילת נעשה שימוש בסמלים הלקוחים מן התרבות הישראלית והמסורת היהודית.

טלית של אינסוף
סמל מרכזי בטיילת היא הטלית, המעוטרת פסים מקבילים זה לזה עד האינסוף, שבו נפגש הכל. כפי שכתב יהודה עמיחי: "ומדוע הטלית בפסים ולא במשבצות שחור-לבן כמו לוח שחמט? כי הריבועים הם סופיים ובלי תקווה, הפסים באים מאין סוף ויוצאים לאין סוף, כמו מסלולי המראה בשדה תעופה לנחיתת המלאכים ולהמראתם".

רוחה של הטלית משתקפת בריהוט הגן ובתאורה הלבנה. פסי אבן לבנים מקבילים מאין סוף אל האין סוף מלווים את הציר משני צדדיו לאורך הטיילת.

ציר של קיבוץ גלויות
ריהוט הגן בטיילת שאפל, צבוע לבן ולא במקרה. זהו הצבע שכל הצבעים כלולים בו, בדומה לקיבוץ הגלויות הגלום בישראל ובאוניברסיטה כמיקרוקוסמוס של הארץ. קיבוץ הגלויות יוצר פסיפס חברתי-תרבותי, שבו לכל אחד ייחוד וצבע משלו, התלכדותם יחד היא שיוצרת את הטון הנראה.

לוח אבני חושן
בכניסה לטיילת מוצב לוח הקדשה מזכוכית המקובעת בריבועי מתכת ולצדם עמוד מרכזי הצבוע זהב. השלט עוצב בהשראת אבני החושן של הכהן הגדול: 12 אבנים שונות שזורות יחד בעמוד זהב. 

המבחין בין יום ללילה ובין שחור ללבן
בנקודת המפגש של הציר המרכזי עם הדרך החוצה אותו לכיוון מערב, ניצב גזיבו, ביתן אתנחתא שמשמש לאירועים ולמנוחה בשעות הפנאי. על גגו מסתובבת שבשבת רוחות השמיים ובראשה תרנגול המסמל את השכוי הלקוח מברכת השחר. ברכת השחר:

שני צירי הקמפוס – "שביל הישר" ו"השביל הזורם"
שני צירי הקמפוס מבטאים שתי דרכי הליכות חיים שונות: "שביל הזהב" הוא "שביל הישר", הציר המרכזי הקושר בין שני חלקי הקמפוס. עצי צל נטעו לאורך השדרה, כאשר האור והצל משמשים יחד בערבוביה נעימה ויוצרים מיקרו-אקלים להולך בשביל הקווי. "שביל הישר" מנתב דרכו בין האור לצל.

הציר המשני הוא "השביל הזורם", שביל מתעקל המחבר אף הוא את שני חלקי הקמפוס, הצפוני והדרומי. אופיו שונה, הוא מתפתל וזורם לפי האמרה המיוחסת להרקלטוס לפיה "הכל זורם", ולכן אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים. כאן השביל מתפתל, צבעוני, וגם הצמחייה בו משתנה מעת לעת.