נערך מפגש המועצה לחקר הוראת השואה

מפגש המועצה לחקר הוראת השואה התקיים בזום באוניברסיטת בר-אילן ביוזמת פרופ' זהבית גרוס ראש מרכז סל ון גלדר לחקר הוראת השואה ובהשתתפות חוקרים בכירים מכל האוניברסיטאות והמכללות להכשרת מורים בארץ ובעולם, מנכ"לי ובכירי מוסדות ההנצחה בארץ ובראשם יד ושם, בית לוחמי הגטאות, מכון משואה, גבעת חביבה, יד מרדכי, בית העדות בניר גלים ומכון הרטמן. בכנס השתתפו  ראשי מערכת החינוך והמפקחים הבכירים של מקצוע ההיסטוריה במגזר הממלכתי הממלכתי דתי  הערבי והחרדי וכן  חוקרים בכירים מאוניברסיטאות מארצות הברית, אוסטרליה ואירופה (איטליה וספרד).

 "זה היה אירוע הצדעה בינלאומי לתחום חקר הוראת השואה בהשתתפות עשרות חוקרים בכירים יהודים ולא יהודים מהארץ ומהעולם. היתרון בזום שהוא מאפשר לנו לכנס אנשי מפתח מכל קצוות תבל שהיה קשה להפגיש ביניהם במצב רגיל והדיון היה מרתק ומפרה"

מטרת המועצה להפגיש אנשי מחקר ואנשי שדה לדיונים באופן שבו יש לנהל את ההנצחה החינוכית של זיכרון השואה בשנים הבאות הן במחקר והן בעשייה מעשית. נושא השואה  נחשב לאחד הנושאים המרכזיים בעיצובה של הזהות הישראלית אבל "לצערי", טוענת גרוס, "בתקופה האחרונה מסיבות שונות אנחנו רואים שחיקה מאוד משמעותית בנושא הנחלת  הזיכרון בעיקר אצל בני נוער. אנחנו נמצאים בנקודת מפנה בנושא ההנצחה החינוכית כי לצערנו ניצולי השואה שהיו עמוד התווך של ההנצחה הולכים מאתנו ובכל יום אנחנו מאבדים ממד אותנטי נוסף של ההנצחה". גרוס חוקרת ומומחית בינלאומית בתחום הוראת השואה טוענת כי "יש לנו מחקר היסטורי עשיר  וארכיונים יוצאים מן הכלל וחוקרים מצוינים בהיסטוריה של השואה  למרות הביקורת שנמתחה עליהם לאחרונה, אבל לצערי הרב אין לנו כמעט בכלל חוקרים ומחקרים שעוסקים בתחום חקר החינוך והוראת זיכרון השואה וצוק העיתים מחייב לשידוד מערכות ועידוד המחקר החינוכי וההיבטים החינוכיים של ההנצחה כי התחום זועק  לתובנות שתהיינה מבוססות מחקר למניעת מניפולציות על תלמידים  והפקרתם בידי "חאפרים" ללא הסמכה ורקע מקצועי מוכח בחינוך. המחקר החינוכי יאפשר למעצבי חינוך בדרגים שונים  לגזור מתווים מעשיים והמלצות מעשיות לעשייה משמעותית יותר בתחום החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי להנצחת השואה. פרופ' גרוס פתחה את הדיון בהצגת קריקטורות אנטישמיות שהיא אספה מאתרי אינטרנט שונים בנושא הקורונה  והיא הראתה  כיצד  הקורונה הציפה מחדש את שאלת הגזענות והשנאה הפתולוגית כלפי היהודים ושאלה כיצד נושא השואה יכול להמשיך להיות נושא רלבנטי לצעירים ובני נוער גם בימנו נוכח ההתרחשויות הגלובאליות ומגפת הקורונה ותיאוריות הקונספירציה השונות המופצות בעולם ובעיקר כתוצאה מעליה מעוררת דאגה בלאומנות  ובשנאת זרים ואיזה מטרות חינוכיות חדשות  מורים צרכים להציב  לעצמם במציאות  החיים החדשה  בצל הקורונה ולאחריה. "הקורונה" טוענת גרוס "משנה את מציאות חיינו  באופן רדיקלי  ויוצרת תודעה חדשה של זמן ומרחב ויש לתת את הדעת לשאלות חדשות שהיא מעוררת  ולהשלכות החינוכיות הערכיות שיהיו לה על  הוראת והנצחת השואה". פרופ' גיל אפשטיין, דיקן הפקולטה למדעי החברה ברך את משתתפי הכנס והביע התפעלותו מהכמות ומהמגוון הרב של המשתתפים מהארץ ומהעולם. פרופ' אפשטיין הודה למשפחת ון גלדר מהולנד ובמיוחד לבס ודניאל שהשתתפו בכנס, על תמיכתה בפעילות המרכז ושיבח את הקמתה של המועצה לחקר הוראת השואה, ע"י פרופ' גרוס, המהווה חוליה מקשרת בין האקדמיה לשדה ובין העבר וההווה.  

את ההרצאה המרכזית בכנס זום נתן ההיסטוריון פרופ' יהודה באואר המיתולוגי מהאוניברסיטה העברית בירושלים המשמש כיועץ אקדמי ביד ושם וממעצבי תחום חקר השואה בארץ ובעולם. פרופ' באואר טען כי לצד המגיפה האפידמית של הקורונה מתרחשת מגיפה אינטלקטואלית תעמולתית ששורשיה נעוצים עמוק בהיסטוריה ושיש להילחם נגדה בפלטפורמות הדיגיטליות  המתוחכמות ביותר העומדות לרשותנו כיום. "זוהי אנטישמיות המשכית" טען באואר. באואר הראה כיצד התיעוד ההיסטורי מעיד על כך  שהשנאה האובססיבית של היטלר כלפי יהודים היא זו שהניעה  אותו ואת העולם לרצח המוני של יהודים ולא יהודים ולחורבן העולם. אי לכך לדעתו המלחמה באנטישמיות חייבת להתמקד דווקא בשכנוע העולם הלא יהודי בהפסד הגדול שיגרם למדינות שלהם כתוצאה מהאנטישמיות. באואר טען כי "בהתבסס על תיעוד היסטורי שיטתי ומיומן יש להסביר לעולם שהאנטישמיות לא רק פוגעת ביהודים אלא בעיקר פוגעת בחברות שבתוכן היא צומחת". באואר הוסיף כי בהוראת היסטוריה יש לומר את האמת, לא לנסות ליפות את ההיסטוריה  ולא  לאפשר לאינטרסים פוליטיים, חברתיים או כלכליים לטשטש את העובדות.

 פרופ' אבינועם פת מאוניברסיטת קונטיקט טען כי הוראת שואה כיום בארצות הברית מורכבת ושיש להימנע בהוראת השואה  מהדגשת ההיבטים של ההשמדה כי הם עשויים להוות מודל השראה לא חינוכי לביצוע מעשים נפשעים נוספים ביהודים. יש לדעתו לצמצם את הדגשת הסבל של היהודים ובמקומו להאדיר את תרומתם של היהודים בבניית החברה הקולקטיבית בארצות הברית.  פרופ' סוזן רוטלנד מאוניברסיטת סידני באוסטרליה טוענת שבהוראת שואה יש להדגיש את העובדה שהשואה היא פרדיגמה של רצח עם  ואם זה קרה בעבר זה  יכול גם לקרות שנית. לדעתה יש להדגיש בחינוך את ההיבטים החיוביים של התרבות היהודית ולהצהיר כי האנטישמיות היא סרטן המשפיע על כל  הרקמות הבריאות של החברה. פרופ' סילביה גואטה מאוניברסיטת פירנצה באיטליה טענה שהוראת שואה באיטליה הפכה לנושא מרכזי וחשוב שמדגישים בו בעיקר היבטים אינטרדיסציפלינריים חיוביים של   שלום אחווה וסולידריות. פרופ' מיכל גוברין מאוניברסיטת תל אביב שיבחה את היוזמה המבורכת להביא "צלילים חובקי עולם"  מגוונים  כדי להעצים את הסולידריות היהודית  והדגישה את הצורך באחדות במאבק נגד האנטישמיות ובמציאת דרכים יצירתיות בהוראת השואה תוך צמצום המיקוד בסבל ובזוועה ובפונוגפיה של הרוע. אנחנו זוכרים את יציאת מצרים ורעיון החירות  אך לא מנציחים את סבל השעבוד. גב אסתר פרבשטיין מרצה ותיקה להוראת שואה במגזר החרדי טענה בהשראת מאמרו של הרב סולובייציק כי בהוראת שואה יש להדגיש את ההיבטים של ברית היעוד ולא רק של ברית הגורל והסבל ובעיקר יש להסביר לצעירים שהמטרה של יציאת מצרים היתה להגיע לסיני.

 ד"ר יעל ריצלר פרידמן מבית הספר הבינלאומי ביד ושם שהנחתה את הדיון ושסיימה את הדוקטורט בהנחייתה של פרופ' גרוס, טענה כי יש להימנע בהוראת שואה מהדגשת היבטים של טראומטיזציה ויש להתייחס לבשלות הרגשית של התלמידים ולהפקיד את נושא החינוך לשואה בידים מקצועיות ומיומנות. ירון צור ממוזאון השואה בבית לוחמי הגטאות טען כי לא צריך ללמד שואה אלא לחנך והשאלה המרכזית שצריכה להעסיק אותנו היא איך להפוך את הלימוד לרלבנטי ואיך אפשר לייצר מפגשים  מוזאליים משמעותיים גם בזום וגם בפלטפורמות דיגיטליות אחרות.

פרופ' מוטי נייגר הוסיף כי הנצחת השואה חייבת לכלול התייחסות מקיפה למקומה של התקשורת בעיצובו של שיח השנאה. השואה  היא סיפור של ההווה ולא של העבר ויש להנציח אותה ולעצב את הזיכרון הקולקטיבי באמצעים הדיגיטאליים המתוחכמים העומדים לרשותנו.

ד"ר ליאת שטייר מהאוניברסיטה הפתוחה טענה שיש לחזק בין לימודי קולנוע וחינוך שכן הקולנוע מציף דילמות בעלות אופי אוניברסלי תוך כדי דיון בחיי היומיום של בני אדם ספציפיים ובאופן כזה מסוגל לעורר הזדהות רבה בקרב בני הנוער ולהוות כלי משמעותי לעיצוב תודעת שואה רלבנטית. ד"ר מלי אייזנברג ממכון משואה  טענה כי הוראת שואה חייבת להיות תודעה מעצימה המתמקדת ברוח האדם. ד"ר קאסם דראושה מפמ"ר לימודי השואה במגזר הערבי ציין את הצורך בהפיכת נושא השואה כאמצעי לחינוך לערכי סובלנות וקבלת השונה והאחר ולביצורה של חברה דמוקרטית. נעימה קעידאן שהיא מסטרנטית  של פרופ' גרוס  העוסקת בחקר שואה בחברה הערבית  וחברת צוות מרכז סל ון גלדר טענה כי "יש להגיד את האמת. אנשים שהם אנטישמיים הם גזעניים ולא מוסריים ואם הם גזעניים כלפי יהודים הם יהיו גם גזעניים  ואלימים כלפי ערבים כלפי מוסלמים וכלפי נשים. הגזענות משחיתה את האדם ואת החברה. "פרופ' יהודה באואר התייחס לדברים שנאמרו בדיון וטען לסיכום כי לדעתו אין סתירה בין פרטיקולרי לאוניברסלי כי כל פרטיקולרי הוא חלק מהאוניברסלי  ואי אפשר להבין אותו אלא בזיקה לכללי האוניברסלי  ולכן החלוקה הזאת  מוטעית. הוא מסכים עם  העובדה שיש לצמצם בחינוך את ההיבטים של הצגת  הסבל אבל חייבים להדגיש כי ההצלה  היא חלק מהרצח. לדעתו הנסיון לדבר בהוראת שואה רק על דברים חיוביים ולהתעלם מהרצח היא עוות וסילוף.  פרופ' באואר לסיום קרא לגמישות ויצירתיות בהוראת השואה". אני בגילי המופלג "אמר באואר, "שיניתי דעות. מישהו שעוסק בדברים האלה ולא מתאים את הדעות שלו לממצאים, למחקר ולתוצאות של המחקר -מוטב שיעסוק במשהו אחר. תפקידו המרכזי של מורה לעזור לאחרים לחשוב זו לדעתי המהות של החינוך".