פריצת דרך מחקרית בטיפול בלישמניה

פריצת דרך בטיפול במחלת הלישמניה: המחלה, המכונה שושנת יריחו, מסכנת רבים בישראל ומעסיקה חוקרים כבר שנים רבות. המחלה נגרמת על ידי טפיל המועבר בקלות לבני אדם ומתבטאת בכיבים חמורים על פני העור.

חוקרים מהמעבדה של פרופ' שולמית מיכאלי מהפקולטה למדעי החיים, בשיתוף עם החוקרות ד״ר יפעת הראל וד״ר אסתי איתן מהמעבדה של פרופ' ג'אן פול (משה) ללוש מהמחלקה לכימיה, פיתחו תרופה הקוטלת ביעילות את הטפיל הגורם למחלת העור הקשה לישמניה (שושנת יריחו). התכשיר המבוסס ננו-חלקיקים, גורם לפיצוץ אחד מאברוני התא של הטפיל מבלי לסכן את החולה.

התרופה מיושמת כקרם למריחה וחוסכת סבל רב. המחקר שהוביל לפיתוח התכשיר צפוי לתרום לטיפול במחלות טפיליות נוספות. התכשיר מבוסס על תחמוצת הברזל שאליה קשור פולימר, הגורם לפיצוץ גופיף התא ליזוזום.

משפחת הטפילים קינטופלסטידה כוללת יצורים חד-תאיים, הגורמים, כל אחד על פי סוגו, למחלת העור לישמניה המכונה בישראל "שושנת יריחו", למחלת צ'אגאס הפוגעת באברים פנימיים, למחלת השינה האפריקאית הקטלנית ולמחלות נוספות. חוקרים רבים מחפשים את הדרך לנטרל את הטפיל או את מנגנוני הפעילות שלו, מבלי להזיק למאכסן, כלומר לאדם החולה. התרופות הקיימות היום רעילות למדי וגורמות סבל רב לחולים ואף לתופעות לוואי קשות.

שושנת יריחו מופיעה כנגע המתפשט במהירות, גורם לכיבים, צלקות וכאב ולעתים מצריך התערבות כירורגית בשל עיוות העור. הצורך בפתרון הפך בוער במיוחד בשנים האחרונות לנוכח מאות מקרים בארץ ולאור העובדה שהטפיל מועבר על ידי שפן הסלע, חיה מוגנת בישראל.

התכשיר החדש מבוסס על ננו-חלקיקים הנושאים תחמוצת ברזל שאליה קשור פולימר, הגורם לפיצוץ הליזוזום – אברון עיכול תאי - של הטפיל. התרופה נמצאה יעילה בקטילת שני זני הטפיל הגורמים לשושנת יריחו - לישמניה מייג׳ור ולישמניה טרופיקה. חידוש נוסף הוא שנשא התרופה הוא קרם, המאפשר מריחה חיצונית וחוסך התערבות מכאיבה.

ידוע שננו-חלקיקים, כשהם מוזרקים לגוף, מצטברים בכבד ובטחול, שם מתרבה הלישמניה התוך-גופית הגורמת למחלה המסוכנת. ידוע גם שחלקיק הננו מפוצץ את הליזוזום. המחקר חיבר בין חלקי הידע האלה ליצירת גורם שיגיע לטפיל, יהרוס את הליזוזום שלו ויהיה ניתן ליישום בטיפול חיצוני.

צוות המחקר בהובלת הדוקטורנט שרירם קינן ובשיתוף פרופ׳ ז'אן-פול ללוש וקבוצת המחקר של ד״ר יפעת הראל וד״ר אסתי לוי מהמחלקה לכימיה, בדקו את התרופה על חיית מודל, עכבר שהודבק בלישמניה עורית. נמצא שנעלמו 90% מהטפילים והפצע הבריא בהשוואה לחיה לא מטופלת. כדי לבדוק עשרות קומבינציות של התרופה השתמשו החוקרים ביכולתם של הטפילים לנוע בתנועה חברתית ובחנו אותם גם שלא על גוף החיה. הם גילו שתרופת הננו הרגה את הטפילים גם כאשר נמצאה בקרם, מה שאפשר להם לחזות בתופעה בעין בלתי מזוינת על פלטות או במיקרוסקופיה. הבדיקה הפשוטה אפשרה לבדוק מספר גדול של קומבינציות בזמן קצר מבלי להשתמש בתחילה בחיות, אלא רק בהרכבים שהראו פעילות ביולוגית על פלטות, מה שחסך הוצאות לחוקרים וסבל לחיות.

נוסף לתרומה הרפואית, העבודה מציגה את חשיבות הליזוזום הבודד כאתר מצוין לתרופות נגד הטפיל. יתרה מזאת, העבודה מציגה בפעם הראשונה גישה כמותית מיקרוסקופית לבדיקה של עומק הנגע כפי שנעשה במלנומה, ויהיה אפשר לאמץ זאת גם בטיפול בחולים ולא רק במעבדה. בהיבט של שימוש פרמקולוגי בננו-חלקיקים, המחקר מראה קשר חזק בין פני  השטח של הננו-חלקיק ובין האפקטיביות של המולקולה הפעילה (הליגנד או הפולימר) המובילה לכניסת מים לליזוזום ולפיצוצו כתוצאה מכך. לתא האנושי מספר גדול של ליזוזומים ולכן אם יתפוצצו כמה, לא יקרה כלום. לטפיל יש רק ליזוזום אחד ובלי אברון חיוני זה אין לו חיים.

מדעי החיים באוניברסיטת בר אילן>>>