ד"ר מיכל זלצר לביד

מחקרה האחרון מתמקד בהשפעותיה של המתיחות האתנית על היציבות האזורית בסינג'יאנג, הפרובינציה המערבית של סין והפרוזדור המקשר בינה לבין מדינות מרכז אסיה. במסגרת זו היא חוקרת את המחאה ועיצוב הזהות האתנית האויגורית דרך תרבות פופולרית עכשווית בסינג'יאנג.

בסין יש חמש אוטונומיות של מיעוטים: טיבט, סינג'יאנג, מונגוליה הפנימית, גואנסי ונינגסיה, המהוות 60% משטחה של המדינה כולה. למרות שהן מוגדרות כאזורים בהם המיעוטים יכולים לקיים את תרבותם, כמו שאר הפרובינציות בסין, הן חוסות תחת שלטונה הריכוזי של המפלגה הקומוניסטית. בשל חשיבותן העצומה מבחינה גיאופוליטית וכלכלית, אין לסין שום כוונה לוותר על שליטתה באוטונומיות אלה, על אף דרישות מצד קבוצות בדלניות הדורשות עצמאות.

האויגורים מונים כ-11 מיליון מוסלמים תורכים המתגוררים במערב סין באוטונומיה תרבותית שנקראת סינג'יאנג. יציבות אזורית בסינג'יאנג חיונית להצלחתה של "יוזמת הדרך והחגורה" (BRI). זהו פרויקט סיני גרנדיוזי שמטרתו לייצר תשתית חדשה של דרך המשי היבשתית והימית העתיקה ולקשר בין אסיה, אירופה ואפריקה למטרות מסחר, אנרגיה, חינוך ודיפלומטיה.

הפרויקט אמור להסתיים ב-2049 והוא יקנה לסין השפעה אדירה על השוק העולמי. השלטון הסיני מגביל מאז 2017 את אוכלוסיית סינג'יאנג באמצעי כליאה ושיטור נרחבים במטרה "להילחם באסלאם הפונדמנטליסטי", אך כפי שעולה מעדויות רבות מדובר בדיכוי שיטתי של האוכלוסייה האויגורית ותרבותה מתוך חשש להתפרצות אתנית עתידית.

איך משפיעים מחקריה של ד"ר זלצר-לביד, המרכזת את מגמת לימודי אסיה בתוכנית הרב-תחומית למדעי הרוח, על הבנת הנושא? הם מלמדים על השימוש הנרחב שעושה המיעוט האויגורי באמצעים תרבותיים כדי לבטא מחאה פופולרית תחת שלטון טוטליטארי. באמצעות ספרות ושירה מעבירים האויגורים מסרים לאומיים ומעצבים את זהותם האתנית המקומית.

לאחר שסיימה פוסט-דוקטורט במכון לאסיה ואפריקה באוניברסיטת הומבולדט בברלין, פרסמה ד"ר זלצר-לביד את מחקרה בכתב העת החשוב Central Asian Survey.