שושלות הקיסרים ברומא העתיקה – כיצד נוצר מעמד הקיסרות

על פי המיתוס, רומא נוסדה ב-753 לפני הספירה. הרומאים קשרו את מוצאם לסיפור המיתולוגי המוכר של מלחמת טרויה דרך הגיבור המיתולוגי איניאס, בנם של אפרודיטה (ונוס) ואנכיסס. איניאס נמלט מטרויה לאחר שנכבשה על ידי היוונים, וכשהגיע לקרתגו – זכה לנבואה כי הוא ישלוט באיטליה ובעולם כולו. ואכן לפי המסורת הרומאית, איניאס, הפליט הטרויאני, הגיע לאיטליה, הקים את אלבה לונגה והפך לאב הקדמון של השושלת היוליאנית. מסורת זו התפתחה במאה השלישית לפני הספירה, כחלק מכתיבת ההיסטוריה הרומאית, והעניקה לממלכה הרומית המתבססת לגיטימציה היסטורית להגדרתם כאומה.

רומא החלה כעיר קטנה על שבע גבעות באזור לאטיום הנמצא במרכז איטליה. האזור היה מיושב בשבטים רבים, כולל הלטינים, שמהם צמחו הרומאים. התפתחות זו החלה במאות התשיעית והשמינית לפני הספירה בשנת 510 לפנה"ס, לאחר תקופת מלוכה שכללה שבעה מלכים, שינו אזרחי רומא את שיטת הממשל לרפובליקה – כלומר שלטון הציבור. המשטר החדש היה ייחודי וכלל שני קונסולים, סנאט ואספת עם. הרפובליקה הרומאית, החזיקה מעמד כ-400 שנה והייתה שונה ממשטרים אחרים כמו הדמוקרטיה האתונאית או האוליגרכיה

במאה הראשונה לפנה"ס, מתחים פנימיים בין המעמדות התגלגלו לשרשרת של מלחמות אזרחים. בתקופה זו עלה לגדולה יוליוס קיסר, שהפך לשליט יחיד ברומא לאחר ניצחונו על פומפיוס במלחמת האזרחים (49-45 לפני הספירה). יוליוס קיסר לא היה קיסר במובן המקובל, הוא הכריז על עצמו כדיקטטורלכל ימי חייו, וריכז את כל הכוח הפוליטי בידיו קיסר זכה לפופולריות גדולה בקרב העם והשם "קיסר" הפך לתוארם של שליטי האימפריה הרומית.

המעבר למשטר הקיסרות התרחש תחת שלטונו של אוקטביאנוס, אחיינו ויורשו של יוליוס קיסר. לאחר רצח דודו ב-44 לפני הספירה, אוקטביאנוס ניצל את שמו ומורשתו של יוליוס קיסר לגיוס תמיכה מהליגיונרים והתומכים הפוליטיים. הוא ניצח את הקושרים שרצחו את דודו ולבסוף גם את יריבו הגדול, מרקוס אנטוניוס, בקרב אקטיום ב-31 לפני הספירה

ב-27 לפנה"ס, הסנאט העניק לאוקטביאנוס את התואר אוגוסטוס. הוא הפגין גאונות פוליטית כאשר הצליח לשנות את המשטר מבלי להכריז על עצמו כמלך. (תקופת המלוכה הייתה זכורה כתקופה חשוכה ורעה בהיסטוריה הרומית). במקום זאת, הוא השתמש בתואר "פרינקפס", שמשמעותו "הראשון בין שווים". חשוב לציין כי המונח "קיסרות" אינו מדויק היסטורית, והשם הנכון לתקופה זו הוא "פרינקיפט

אוגוסטוס הגדיר ארבע תכונות חיוניות למנהיג: וירטוס (מעלה טובה), קלמנטיה (רחמים), יוסטיטיה (צדק) ופיאטס (יראת אלים). תכונות אלו היו אמורות לאפיין את כל מנהיגי המדינה בעתיד, אם כי בפועל מעט מאוד מהקיסרים הבאים לבוא עמדו בסטנדרטים האלו.

לקראת סוף חייו, אוגוסטוס התמודד עם בעיית ירושת השלטון. בתו היחידה, יוליה, גרמה לו בעיות רבות וכתוצאה מכך הוגלתה. לאחר שיורשים פוטנציאליים אחרים מתו, אוגוסטוס אימץ את טיבריוס, בנה של אשתו ליוויה מנישואיה הקודמים, כיורשו. ובכך החלה השושלת היוליו-קלאודית, שנרחיב עליה בפרק הבא של הסדרה

להזנה לפודקאסט ב:  WhatsApp |  Spotify |  YouTube