תנו למחשבות לרוץ לכל הכיוונים

ספר חדש של פרופ' משה בר, Mindwandring, מציע לקוראים לתת למחשבות לנדוד. הספר מציג את כל היתרונות שמהם אנו עשויים ליהנות אם נאפשר לתודעתנו לשוטט, ואת ההשפעות החיוביות של גישה זאת על מצב הרוח שלנו ועל והפוטנציאל היצירתי שטמון בנו.

פרופ' בר, מהמרכז הרב-תחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן וחוקר קוגניציה בעל שם עולמי, מסביר שהמוח האנושי הוא מקום רועש: חלקים מסוימים בו עסוקים ללא הרף בפעילויות בלתי רצוניות כמו חלימה בהקיץ, דאגות בנוגע לעתיד ופטפוט פנימי. זה מה שהוא מכנה mindwandering.

תודעה משוטטת היא מחשבה שנדה מנושא לנושא. "זה קורה גם כשאנחנו לבד עם עצמנו ובלי שום משימה, למשל שוכבים במיטה ובוהים בתקרה. אבל המחשבה נודדת גם כשאנחנו אמורים להיות קשובים לדברים אחרים, כמו בת-שיח, סרט או הרצאה," מסביר פרופ' בר. "זה מצד אחד לוקח אותנו מהכאן והעכשיו, אבל גם מאפשר לנו לנדוד למחוזות של יצירתיות, פתרון בעיות או סתם תכנונים."

הנטייה לנדוד עולה עם הגיל: היא מתחילה בסביבות גיל חמש, ובגיל עשר מגיעה כבר לכ-25% מזמן הערות, ואצל מבוגרים 47% מזמן הערות מושקעים במחשבה נודדת. שליטתנו על התהליך מועטה, ועד כה לא נראה שהוא תלוי תרבות. במסורות רוחניות שונות, כמו בודהיזם והינדואיזם, חלק מרכזי מאוד בפרקטיקה הוא השקטת התודעה, ורבים במערב אימצו את הדרכים האלה לחייהם. אולם ספרו של פרופ' בר מראה את התודעה הנודדת גם באור חיובי. כיצד זה מתיישב עם המסורות האלה? "זה נושא מרכזי בספר," הוא משיב. "עיקר ההבדל נובע מה-state of mind והסיטואציה. בקונטקסט מסוים נרצה להיות מיינדפול לחלוטין, במקרים אחרים נרצה לשחרר את המחשבה שלנו לטיולים רחוקים ברשת המאסיבית של הזיכרון שלנו."

Mindwandering הוא אם כן ספר מדע פופולרי שעוסק בתופעה הרב-ממדית של תודעה משוטטת, ופרופ' בר חולק בו את הידע שצבר במהלכם של כמה עשורי מחקר ומסביר את יתרונותיה וחסרונותיה של התופעה בהקשר רחב של פסיכולוגיה, מדע המוח, פסיכיאטריה ופילוסופיה. "המחקר שלי הגיע לחקר המחשבות הנודדות מזה שקודם התרכזתי באיך המוח חושב קדימה, תחזיות מרגע לרגע, וההבנה שהוא עסוק בזה באופן אינטנסיבי וכמעט תובעני (בטח מבחינת צריכת האנרגיה)," הוא מסביר. "במקביל התרחשה המהפכה של גילוי רשת ברירת המחדל של המוח, במעבדתי אבל לא רק. נדידת מחשבות היא ברירת המחדל של המוח, והיא משתמשת ברשת עצומה של אזורים מוחיים שמהווים את הפלטפורמה לחלימה בהקיץ, לרומינציות ['העלאות גרה' מנטליות], לפנטזיות ולדאגות שלנו."

אז איך נבחין בין תודעה משוטטת רצויה לכזאת שעדיף שלא תתקיים? "תודעה משוטטת בעייתית היא רומינציה, לדוגמה, מחשבה תקועה שמסתובבת במעגלים ומאפיינת את מצבם המנטלי של מתמודדי החרדה והדיכאון. מחשבה נודדת ברוכה היא כזו שמתפזרת רחב ורחוק, בלי מגבלות ובלי צנזורה. זה גם מעודד יצירתיות, וכפי שהראנו במעבדה ואני מפרט בספר, גם תורמת משמעותית למצב רוחנו."

הספר כולל ידע פרקטי שעשוי לתרום לנוכחות מלאה יותר, לגירוי היצירתיות באמצעות שילוב בין עבר וניבוי העתיד, שיפור מצב הרוח, פיתוח תחושת עצמי יחד עם חיבור לזולת והתאמה בין מצב התודעה ובין דרישות המצב החיצוני ברגע נתון. בר עצמו מיישם כמובן את התובנות שאותן הוא חולק בספר. הוא מספר שרבים מרעיונות המחקר שלו, הממצאים והתיאוריות שנאספו במהלכן של שנות מדע ארוכות ניצתו הודות לדברים קטנים בחייו, שעוררו בו סקרנות, נראו מוזרים או פשוט שיוועו להסבר ולהכללה.

מבלי להתעלם מהפן הבעייתי של המחשבה הנודדת, פרופ' בר מציע לקוראיו וקוראותיו לא להתייסר כשהמחשבה יוצאת לטיול: "בהקשר הנכון מחשבה נודדת היא משאב יקר. אנחנו לא צריכים לחוש אשמים כשאנו תופסים את עצמנו נודדים," הוא כותב. "זה עשוי להיות הרגל יצירתי ששווה להקדיש לו זמן באופן מכוון." בספר הוא מזכיר שאף שחלק גדול ממה שיש לנו בזיכרון נרכש מהתנסות מעשית, חלק ניכר אחר הוא תוצאתן של חוויות מדומיינות ותרחישים שתוסרטו במחשבות, וסבור שנפלא שלא תמיד חייבים להתנסות כדי ללמוד.