יום האוכלוסיה

ישראל היא בין המדינות הצפופות ביותר בעולם מצד אחד וכזאת שנושא תכנון המשפחה לא התקיים בה כמעט מעולם מצד שני. לאחרונה הופיעו בארץ ניצנים ראשונים של שיח בלימת הילודה, המאותגר על ידי מסורת הפרו ורבו והתרבות המשפחתית הרווחות באזורנו

ב-11 ביולי מצוין בעולם יום האוכלוסייה. את ציון היום יזמה ב-1989 הנהלת תוכנית הפיתוח של האו"ם UNDF. המועד נקבע לפי היום המשוער בשנת 1987 שבו אוכלוסיית העולם חצתה את קו ה-5 מיליארד. מאז גדל המספר אל מעבר ל-7.783 מיליארד, עם 382,865 לידות ורק 163,925 מיתות ביום.

פרופ' אליס ברזיס מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן מסכימה עם הקביעה שילדים זה שמחה, אבל מתחברת פחות לאמירה שכל המרבה הרי זה משובח. בפודקסט באפליקציית בר-דעת היא מסבירה מנקודת מבטה ככלכלנית מדוע שני ילדים במשפחה ולא יותר זה הדבר הנכון הבא.

ההון האנושי הוא הדבר הכי חשוב שיש לנו, טוענת פרופ' ברזיס. הון אנושי גבוה אינו עולה בקנה אחד עם משפחה מרובת ילדים מאחר שקל יותר להשקיע משאבים בילד אחד או שניים מאשר בשישה. דוגמה לכך היא המודל הסינגפורי (שהועלה למודעות על ידי מפלגת "ימינה" ורואה במדינה הקטנה דוגמה מעוררת השראה להצלחה כלכלית) שחלק ממנו הוא הורדת מספר הילדים הממוצע במשפחה מחמישה לפחות משניים. בישראל שיעור הילודה הממוצע הוא 3.1 ילדים לאם, הגבוה ביותר ב-OECD.

אנו עלולים לטעות ולחשוב שילודה גבוהה טובה לכלכלה בשל הקשר בין גידול באוכלוסייה ובין גידול בצמיחה. אולם מה שחשוב באמת הוא הצמיחה לנפש. מודלים כלכליים עכשוויים מראים שמשמעותו של גידול באוכלוסייה הוא פחות הון לנפש וכתוצאה מכך גם פחות שיפורים טכנולוגיים, בעוד שההתקדמות הטכנולוגית מייתרת ידיים עובדות רבות. אחד מהצידוקים לילודה גבוהה הוא הצורך בדאגה לאוכלוסייה המבוגרת, אך לנוכח פיתוחים כמו אלה שאנו עדים להם בתחום הרובוטיקה, אפשר כבר לחשוב אחרת על הקשר בין ריבוי ילדים ובין דאגה לעתיד. כדי לתמוך במבוגרים נדרש מצב יציב: 2.1 ילדים לאם בממוצע, מספר שישמר את גודל האוכלוסייה הקיים.

בתחילת ימי המדינה, בן גוריון העניק פרס לנשים שילדו 10 ילדים. אז גידול באוכלוסייה נתן למדינה כוח. היום שני ילדים מאפשרים חיים הרבה יותר נינוחים מבחינה כלכלית, נדל"נית והורית בהשוואה לארבעה או יותר.